בחייה של כל חובבת ספר מגיע הרגע שבו היא סוקרת בדאגה את הקירות העמוסים לעייפה בספרים ואת הערימות שעל הרצפה ועל הכיסאות שבחדר העבודה ועל השידה שליד המיטה, ומבינה שככה זה לא יכול להימשך וצריך להגיע להכרעה הכואבת או הספרים או....

הספרים תופסים כל חלקה טובה אצלנו בבית. מחדר העבודה הם כבר התפשטו לחדרים נוספים, בהתחלה בספריות ואח"כ ערימות ערימות...המתבגר כבר מזמן הטיל על זה ווטו והשליך את כל הספרים מחדרו

מה עושים? זו דילמה כואבת ביותר. אולי אני צריכה לנהוג בספרים כמו שאני עושה עם הבגדים.

בבגדים קבעתי לי כלל שבגד שאינני לובשת שנתיים – עף מהבית

לפי השיטה הזו אני מעבירה את הבגד מחדר הארונות לארון בחדר צדדי. אחרי שנתיים אני מעיפה מבט חוזר בארון הזה וזורקת מה שלא נלבש.

אולי כדאי לי לנהוג עם הספרים על פי ההיגיון הזה ולהחליט שספר שלא עיינתי בו (מה נחשב לתקופה ראויה? שנה? שנתיים? חמש שנים?)  צריך לעוף מהבית...

התחלתי מעיינת בספרים. לחובבת ספרים שכמותי מיון ספרים זה דבר כואב. לפי מה מחליטים? שהרי כבר קרה שספר שלא עיינתי בו שנים פתאום התגעגעתי אליו נורא. כל ספר שאני נוגעת בו מיד מעורר את רחמי ואני מחזירה לספריה.

בלב כבד עשיתי ערימה. בריטניקה לנוער, ספרים מסדרת עם עובד של פעם (כריכה לבנה עם עיטור אדום), ספרי גידול תינוקות, ספרי קריאה שנקראו פעם אחת ודי וכאלה שתכננתי לקרוא אבל אף פעם לא הגעתי לזה... הערימה הלכה ותפחה

מה עושים עם זה? בגדים מוסרים לחנויות יד שנייה. למי מוסרים ספרים יד שניה? לפי החינוך שקיבלתי ספרים זה כמו לחם. לא זורקים. מי מעוניין היום בספרים מהדור הישן? אי אפשר למסור לספריה המקומית. גם הם נפטרים מספרים ישנים. אי אפשר לתת מתנות. מי ירצה במתנה ספרים שאני לא רוצה? חנויות יד שניה מעוניינות רק ב"פריטים לאספנים''.

וככה שבוע ימים עמדה הערימה ולאט לאט הלכה והצטמקה. המצפון הציק לי. כל יום נכמרו רחמי על ספר אחר והוא הזדחל לו מחדש למדפים.

בסוף, מהערימה הגדולה נותרו ספרים בודדים שהשלכתי לפח למחזור ניירות..

אולי בפעם הבאה שיהיה לי התקף של סדר אצליח יותר...