לוחות שנה זה מסוג המתנות של ראש השנה שאני מאד אוהבת.

בשנים האחרונות אפשר למצוא לוחות שנה מרהיבים ביופיים. בעיני זו ממש מתנה שווה כזו שמלווה אותך כל השנה.

אני מדפדפת בלוח השנה החדש בידי, וחושבת לעצמי שהדפדוף הזה הוא יותר מאשר העברת דפים סתם, הדפדוף בחודשים זה להביט קדימה ואחורה.

אחורה מתוך צורך לסכם, בסיפוק או בצער, את כל מה שעבר עלי עד היום, וקדימה, בחשש או בתקווה אל כל הדפים הריקים של לוח השנה שאותם אני צריכה למלא בתוכניות הרבות שלי.

אני נקרעת בין עבר לעתיד

כשאני חושבת על זה, העבר והעתיד זה איפה שאני מבלה את רוב חיי.

העבר זה מה שכבר קרה ואני לא יכולה לשנות אותו. אבל לפי איך שאני זוכרת אותו (בהנאה או בבושה, תלוי מה עשיתי בו.. ) לפי זה אני יכולה להתייחס להווה.

העבר קובע במידה רבה את ההתייחסות שלי להווה, ולפי זה גם את ההווה לא ניתן לשנות

הדבר היחידי שיש לי השפעה עליו הוא העתיד. העתיד פתוח. הכל עוד יכול לקרות בו ולכן שם אני מרכזת את כל החלומות והמשאלות והתקוות וגם את החרדות...

מתי בדיוק אני נמצאת בהווה?

תחושת ההווה קצת מבלבלת. הרבה דיבורים על ה'כאן והעכשיו', על לחיות את הרגע, לנצל כל רגע, לחוות את ההווה. זה נראה כל כך פשוט.

אבל רגע, מתי זה בדיוק 'הרגע' הזה? מתי זה בדיוק ההווה?

אולי אין דבר כזה לחיות בהווה וההווה הוא סוג של אשלייה...?