הפגישה הראשונה עם יפן, הדבר הראשון שהיכה בי היה שזה נורא דומה לגרמניה

לא יכולתי להשתחרר מהרושם הזה כמעט לאורך כל השהות שלי שם. הייתי ביפן רק תשעה ימים. תקופה קצרה לכל הדעות, קצרה מדי בשביל לחוות דעה מבוססת ולקבוע מסמרות. אבל מהרושם הזה לא יכולתי להשתחרר כל הימים האלה.

המון דברים שם הזכירו לי את גרמניה: מיון הזבל, (מעניין למה בחרתי להזכיר את זה קודם), הניקיון המופתי, הסדר, הדוגמתיות, העמידה בתור, לא נדחפים. "התלבושת האחידה" של ילדי בתי הספר, הציות של האנשים לחוקים ולכללים. פשוט מדהים.

למשל:

יפן היא ארץ של מעשנים כבדים. כולם מעשנים ובכל מקום אפשרי אבל ברחובות לא רואים כמעט בכלל בדלי סיגריות מושלכים.

או למשל, עניין פחי האשפה. ברחובות לא מוצאים אותם וממש קשה לאתר אותם. שאלנו. התברר שאחרי הטרור של מגדלי התאומים, הוחלט להסיר את פחי האשפה מהרחובות. מהאנשים מצופה שהם יקחו את הזבל האישי שלהם הביתה וכך אכן נוהגים.

אתם צריכים לראות את האנשים עומדים בתור בכניסה למטרו. אף אחד לא נדחף גם אם זה אומר שהרכבת תיסע עוד שנייה. אבל בשנייה האחרונה אחרונה כולם נדחפים. בכלל לא משנה אם יש מקום בקרון או אין. תוך שניה הרציף ריק.

יפן היא מעצמה כלכלית מודרנית מהגדולות והחזקות בעולם ויחד עם זה נשמרות בה מסורות עתיקות של התנהגות, אמנות ותרבות כמו שהיה פעם. אולי הסיבה לכך היא המבנה הגיאוגרפי של יפן, של איים איים ששימר את הקיים ומנע פלישה של תרבויות והשפעות זרות.

ממש מקום של קטבים וניגודים. קודים של התנהגות שנראים מוזרים לעין המערבית שלי. מצד אחד, ארץ אולטרה מודרנית, מעוז חידושי הטכנולוגיה הכי הכי אחרונים והגאדג'טים, מצד שני, שומרת בקפידה על המסורת. בערים הגדולות אפשר לראות נערות בחצאיות מיני קצרצרות ושיער מחומצן לבושות במיטב האופנה העכשווית לצד גיישות חיוורות פנים.

היפנים הם העם הכי נשוי בעולם אבל לכל גבר שיכבד את עצמו יש מאהבת צעירה "מוחזקת". שיעור הגירושין בה הוא מהנמוכים בעולם וזאת מפני שלהיות נשוי פירושו קידום בעבודה, פירושו סטטוס חברתי גבוה יותר. לכן גם אם אנשים מתגרשים הם שומרים את זה בסוד כדי שקידומם בעבודה לא יפגע. בגלל שעות העבודה הארוכות, קשה להכיר נשים ולעסוק בחיזורים ולכן מקומות העבודה מתעסקים גם בשידוכים לעובדים שלהם.

נראה שיפן היא גן עדן לנשים. כמות הגברים עולה על כמות הנשים. מספר התינוקות הזכרים שנולדים גדול בכ-5% ממספר הבנות שנולדות, המצב הזה מעניק להן יתרונות רבים

הניגודיות הזו עוררה התפעלות כל הזמן. השילוב בין המסורות הישנות והעולם החדש  יחד

היה מדהים לגלות שבה אין כמעט זרים. פה ושם רואים פרצופים מעטים של אנשי עסקים מערביים, אבל מטיילים זרים פגשנו רק מעט מאד. התיירות היא העיקר תיירות פנים. ילדי בתי ספר, פנסיונרים, נופשים של סוף שבוע. עבורנו זו היתה חוויה יוצאת דופן להרגיש שם זרים לגמרי. הרגשה שכמעט ולא ניתן לחוש בה במקומות אחרים בעולם אלא אם טיילת למקום נידח באמת שכף רגלו של ישראלי לא דרכה שם קודם. יש מקום כזה?