מראש החלטתי שאני באה ליפן בראש פתוח

מנסה ללמוד כמה שיותר בפרק הזמן הקצר ולהתנסות בכל מה שרק אפשר להתנסות

כך נהגתי לגבי האוכל. אכלתי רק אוכל יפני, מכל הסוגים והצורות והטעמים

במרבית המקרים לא היה לי מושג מה אני אוכלת אבל זה לא היה ממש משנה....

המבחן היה טעים / לא טעים וזה הכל.

הכל היה טעים. על הרפתקאות האוכל אכתוב בנפרד

סיפרו לי שהיפנים נוהגים להתרחץ במרחצאות.

בדרך להר הגעש פוג'י עצרנו לחניית לילה בעיר הנופש האקונה. שמענו שיש במלון מרחצאות...

אמרתי שאני רוצה גם.

בשפה המקומית המרחצאות נקראים בשם אונסֶן.

המרחצאות לא משמשים לרחצה עצמה אלא 'לאחרי הרחצה' כדי להרגיע את הגוף, להירגע ולהשתחרר מכל תחושות המתח, הכעס והלחצים האחרים. את מקומם  תופסת תחושה של שלוות נפש...

לפעמים הרחצה היא נפרדת לגברים ונשים ולפעמים הרחצה מעורבת.

הרחצה היא פולחן שלם. כל שלב יש לבצע בנפרד ולפי הכללים.

השלב הראשון הוא שלב ההתפשטות וקיפול הבגדים לסל או לארון.

במקום הבגדים מקבלים מגבת קטנטנה שמכסה בערך כלום. המגבת הזו מטרתה להסתיר אם רוצים להסתיר או שמשתמשים בה כדי לצנן את הגוף במים קרים כשישובים באמבט הרותח.

אחר כך מתקרצפים טוב טוב במקלחת הציבורית. זה נעשה בישיבה על שרפרף עץ נמוך ושטיפת הגוף במים כדי להסיר את כל שאריות הסבון. רק אחרי שמתרחצים היטב אפשר להיכנס למרחצאות של המים החמים. המים כל כך חמים (חום המים מגיע לפעמים ל45 מעלות) שקשה לשהות בהם זמן רב. העיקר לצאת מהרחצה הזו שהעור סמוק. השיטה היא לטבול במים החמים, לצאת החוצה להתקרר ושוב להיכנס למים החמים וככה מספר פעמים

האונסן נמצא בדרך כלל בחוץ, תחת כיפת השמים, וכך אפשר לזכות בחויה של טבילה במים חמים כשבחוץ הטמפרטורות נמוכות למדי (במילים אחרות – קר...)

 אז הלכתי להתנסות בחוויה הזו גם.

במקום שבו שהינו הרחצה הייתה נפרדת. גברים חוד ונשים לחוד

אחרי כל הפרוצדורה של ההתרחצות וההתנקות יצאנו החוצה אל האמבט. המים היו חמים מאד... היה קשה להישאר שם יותר מדי זמן. עשינו כמה טבילות, קשקשנו כמה קשקושים (קשקושי בנות..)

היה נחמד. לא חוויה מסעירה מדי, אבל אולי כדי לדעת ליהנות מזה צריך להיות יותר יפני, או יותר זמן ביפן...