שם הייתי אתמול. בקונצרט של פיל קולינס בבלומפילד

רק אירוע בסדר כזה יכול להיות סיבה מוצדקת להפסיק (רק לרגע, טוב?) את סדרת 'יפן'

ומה יש לי לאמר שעוד לא נאמר על הקונצרט הזה?

מבחינתי, זה היה שווה את הזמן והכסף והמאמץ. היה שווה כל דקה וכל שניה.

קודם כל השירים. אחד יותר יפה מהשני, המלודיות והמילים והאוסף של כולם ביחד... איזה תענוג

"אינני יכול להפסיק לאהוב אותך" "באוויר הלילה" ,צבעים אמיתיים" "אינך יכול להאיץ באהבה"

Against All Odds- Wear My Hat- Easy Lover- Sussudio

ועוד ועוד להיטים נהדרים

קולינס על הבמה היה פשוט מחשמל. הוא כריזמטי, הוא יודע לסחוף את הקהל, ללהטט בו והמוסיקה שלו פשוט נהדרת, הוא יודע לעשות מינונים נכונים בין שירים איטיים לשירים קצביים, בשקט כולם התנועעו ובקצב כולם קיפצו ורקדו.

הבמה עצמה היתה מופע מהמהם של צבעים ואורות וחשמל. הכל הכל היה שם מחשמל

 לקולינס התלוותה להקה של  זמרי ליווי נהדרים נהדרים,חצוצרנים, מתופפים, גיטריסטים וקלידנים

יחד איתם הוא שר, קיפץ ורקד, וביצע קטעים מוסיקליים בתיפוף.

תגידו שזה היה דביק. שזה היה שמאלצי, שהשירים שלו הם כבר פאסה, שזמנו של קולינס חלף..

תגידו מה שתגידו, לי זה לא משנה ונראה שגם לא לאלפים שבאו אתמול לבלומפילד.

אנשים שם אהבו כל רגע. איך יודעים את זה? הם ידעו לשיר את כל המילים של כל השירים.

כמו שכתבו באחד העיתונים: קולינס של אמש הוא כמו אהבה ישנה שתמיד כיף לפגוש אותה ולהיזכר יחד בנשיקה הראשונה"

כל כך נהניתי....