קצת יצאתי מענייני יפן. אני מיד מחזירה את עצמי למוטב...

קודם כל הסופרמרקט היפני, ממש ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הכל ניתן למצוא שם באריזות מרשרשות, מכוסה בניילונים שקופים. החלק של האוכל המוכן הוא מדהים, אפילו בהשוואה למה שאני מכירה מארצות מערביות מתקדמות. ממש לא צריך לבשל, הכל הכל מוכן לאכילה מיידית. החלק המרתק הוא אזור הדגים ופירות הים. כל שרץ שקיים עלי אדמות ניתן למצוא שם בכל מיני מצבים: שלם, חתוך, עשוי למחצה, טרי, מעושן. כל מיני יצורים שאנחנו דברך כלל רואים בתמונות באנציקלופדיות – מונחים שם פשוטי איברים למכירה.

ביפן אוהבים לאכול את האוכל טרי. כמה שיותר טרי יותר טוב, במיוחד במה שכרוך ביצורים שבאים מן המים. חותכים קצץ, שמים מעט רוטב סויה, ממרח וואסאבי (חזרת מקומית) וזהו – ישר לפה.

בנוסף ליצורים מן הים, היפנים אוהבים לאכול כל מה שבא מן האדמה: שורש, גבעול, עלים או פרחים. הכל הולך

והטעמים? הרבה פעמים קשה למצוא דימיון בין הטעם של מה שאכלת לבין המצרך עצמו

למשל, מחית של שעועית אדומה או מחית פולי סוייה יכולה לשמש מילוי לעוגות ועוגיות.

מה שאני רוצה לאמר הוא שלא היה כל קשר בין הטעמים של המזונות שהכרתי מן המערב לבין מה שאכלתי ביפן. הרבה פעמים מצאתי עצמי במצב שאכלתי אבל לא ידעתי מה אני אוכלת. זו היתה חוויה מעניינת מאד.

לא. זה לא היה מפחיד. הרי אמרתי שבאתי ליפן בראש פתוח ובגישה של לנסות הכל וככה נהגתי. את האוכל נהגתי לבחור בדרך כלל לפי המראה שלו. אף פעם לא התאכזבתי. זה תמיד היה טעים

ארוחת בוקר יפנית טיפוסית.

הורוד - זה שורש הלוטוס, המנה מכילה דג, מרק מיסו, אורז, תה ירוק,חמוצי ג'ינג'ר, נבטים ועוד ירק אחד שלא הצלחתי לזהות בצלוחית הקטנה שבמרכז, אבל היה טעים...

איך בוחרים ביפן אוכל במסעדה? השיטה היא מאד פשוטה. לכל מסעדה יש חלון ראווה וכל המנות מוצגות שם מעוצבות בפסלטיק. העיצוב הוא כל כך משובח ברמתו עד שהרבה פעמים מנת הפלסטיק נראית יותר יפה מן המנה המקורית המוגשת לשולחן  וכך הייתי עומדת בחלון ראווה ומראה למלצר/ית מה אני רוצה לאכול...

בתחום הזה, תעשיית הפלסטיק ממש שברה שיאים מבחינת הדימיון שבין האוכל במציאות לזה מפלסטיק.

לפעמים הפלסטיק היה יותר יפה מן המציאות...

זה חלון ראווה טיפוסי של מסעדה:

מתוך הגישה הפתוחה הזו היו לי התנסות קולינריות מעניינות. לא אחריב פה בפרטים, אבל אומר שכל מה שראו העיניים ורצו לטעום – טעמתי. הכי כיף היה לאכול ברחוב, ככה ישר מן המנגל. תענוג....