בימים האלה שזה עוד לא ממש חורף וכבר ממש לא קיץ,

כבר די קריר אבל זה עוד לא מצריך ללבוש שכבות ולהתעטף במעילים

בימים האלה אני אוהבת את ההתעטפות בשאל

שאל זה לא ממש בגד, הוא משהו אחר. משהו שיש לו אמירה ויש לו נוכחות

הוא תמיד מלא תנועה, חמקני, רמזני, שימושי ולא שימושי בעת ובעונה אחת, הוא סוג של בגד וגם סוג של תכשיט

הוא משהו פתוח ומשהו סגור. מביא איתו אלף הצעות ואלף אפשרויות

הוא שומר על עצמאות ואישיות משלו בכל מצב, הוא מעבר לאופנה.

השאל יכול להיות בעת ובעונה הכל: גם צעיף על הכתפיים, וגם מפה, וילון או כיסוי או שמיכה

הוא נעלם בקלות בכל תיק, ובאותה המהירות הוא ניתן לשליפה.

כאילו מעשה קסמים. רגע ישנו ורגע איננו

הוא לא משהו שלובשים. הוא משהו שאני לפעמים זורקת על הכתפיים בנון-שאלנטיות ולפעמים מניחה בצורה מסודרת. העצוב שלו משתנה מרגע לרגע. לפעמים הוא עוטף לגמרי ולפעמים הוא רק קישוט.

יש בו משהו שמשדר רכות בגלל התכונה שלו לעטוף. משהו שמיכתי כזה

אצלי הוא תמיד מתקשר עם חמימות. כשאני עטופה בשאל אני חשה את החמימות המתפשטת בי.

כשאני יוצאת מן הבית, אני תמיד לוקחת איתי איזה שאל בתיק, in case, שאוכל להתעטף....

תכף תכף יגיע החורף והוא ידחק למקום אחר לטובת המעילים