קראתי את זה בבוקר
חושבת לעצמי מצד אחד כמה טוב יש בחיים הרגילים, בשקט שלהם בהתנהלות הרגילה
במוכר בידוע בצפוי ברגיל.... כמה שקט יש בשלווה הזו
ואיך בתוך השקט הזה טמונה הכמיהה הבלתי נגמרת למשהו אחר
סתירה בלתי אפשרית שכזו
סתירה קיומית
כזו שמעררת את כל היסודות
ועם זה אני הולכת בבוקר
חיים רגילים - אדם זגייבסקי
חיינו רגילים,
קראתי בעתון מקמט
שמישהו השאיר על ספסל.
חיינו רגילים,
קראתי אצל הפילוסופים שלנו.
חיים רגילים, ימים ודאגות,
לעתים קונצרט, שיחה,
טיול בפאתי העיר,
חדשות טובות, חדשות רעות -
אבל העצמים והמחשבות
לא נשלמו כאלו,
רק התוו.
בתים ועצים
כמהו למשהו אחר
ובקיץ היו כרי דשא ירקים
מונחים על כוכב הרי הגעש
כמו מעיל על אוקינוס.
בתי קולנוע אפלים כמהים לאור.
יערות מתנשמים בקדחתנות,
עננים שרים חרש,
זהבן מתפלל לגשם.
החיים הרגילים כמהים.
(2005)
(תירגם מפולנית דוד וינפלד)