שוקולד

מה לא אמרו עליו. שהוא מתחבר עם כל דבר. עם תשוקה, עם זוגיות, עם רומנטיקה, סקס, חושניות ומה לא.

לאחרונה קראתי כי התשוקה הבסיסית לשוקולד נעוצה בקשר עם אמא בחודשים הראשונים לחיינו.

או נכון יותר בהיעדר קשר כזה או בקשר פגום עם האמא, בשבועות הראשונים לחיינו.

מי שקיימת אצלו תחושה בלתי מרוסנת לשוקולד נולד כנראה לאמא טרודה ומרוכזת בעצמה שלא הצליחה לספק כראוי את צרכיו כילד בחודשים הראשונים לחייו. מחקרים מדווחים על הקשר שבין התאווה לשוקולד לטראומת הנטישה בחודשים הראשונים לחיים. זו לא חייבת להיות היעלמות ממשית של האמא, מבחינת התינוק די בכך שנפסקת ההנקה באופן פתאומי או שיש גמילה מאונס.

ניסויים שנערכו, הוכיחו כי שוקולד ממלא פונקציה חשובה ביחסים הוריים. אנשים שזקוקים נואשות לשוקולד, לרוב יש משהו מאד פגוע אצלם בחוויה האמהית, והצריכה של השוקולד נועדה לחקות את צריכתו החושנית של חלב האם.

התשוקה לשוקולד היא בעצם התשוקה לאמא שמזינה ומאכילה את הילד.

אם האמא לא עשתה את זה כמו שצריך הפיצוי יבוא בצורת פסק זמן, קינדר, טוויסט, קליק וכו'.

כרגיל, אנחנו אשמות

מישהו כבר עושה קופה על החרדות שלנו....

מכל המאכלים שבעולם, למה זה נאמר דווקא על שוקולד?

אני דווקא לא מתה במיוחד על שוקולד. פעם אהבתי והיום כבר לא.

האם זה אומר שטראומת הנטישה נגמרה לי?