המחשבה הזו התחזקה אצלי אחרי האלימות במשחק הכדורגל אתמול

שם הכל היה צפוי וידוע מראש

בטח היו מיליון תסריטים על איך יהיה ומה יהיה ואיך נפעל

ואיך כל כך בקלות הכל יצא משליטה

והתמוסס

וככה זה בעצם גם בחיים, המון תסריטים. הכל מתוכנן ידוע מראש ופתאום בבת אחת הכל מתפרק. כמו מגדל קלפים.... כמו קוביות של דומינו

מגבלות הכוח ותחושה של חוסר אונים זה מה שמציף אותי מאד בימים האחרונים

תחושה של הכל מתבלבל.

האונים מתנגש עם חוסר אונים מוחלט

הבלתי מתקבל על הדעת מתנגש עם המובן מאליו

הצפוי ומוכר מתנגש עם הכי לא צפוי שהכרתי

החד פעמיות מתנגשת עם תחושה של משהו שלא עוזב. משהו קבוע

איזו התפקחות אכזרית...

השאלה היא לא מה יהיה אלא איך זה יהיה

אין לי תשובות מוכנות וטובות

אני לא יודעת מה יהיה

אני רק יודעת שהמחשבות שלי השתנו והן משתנות כל הזמן.

הן מביאות איתן את ההבנה החדשה על מגבלות הכוח ועל עוצמת החולשה

רגע אמת מחייב להודות באמת

שאין לי תשובות למרבית מן השאלות

ולמרות שאני יודעת הרבה, הידע שלי לא שווה מאומה

הכל פועל אחרת. אחרת מכפי שציפיתי וצפיתי

מה שנותר כרגע זה לתת לדברים לפעול בדינמיקה שלהם

להתערב כמה שפחות

היות סבלנית עד כמה שזה אפשרי

ולחכות....