הרבה פעמים אני מרגישה משהו בצורה מאד חזקה, יש לי תחושה פנימית שאני פשוט יודעת, שככה דברים צריכים להיעשות, ככה אני צריכה לעשות.

ההרגשה הזו באה בהבזקים, בתובנות של רגע, בדחפים, בתחושות, משהו שלא ניתן להסבירו בהסבר של היגיון, מנוגד למחשבה מסודרת, מאורגנת והגיונית.

אני יודעת את התחושה הזו גם לגבי דברים שלא התנסיתי בהם בעבר. תחושת בטן חזקה אומרת לי שאני חושבת נכון. שככה אני צריכה לפעול, שזה מה שעלי לעשות. כשאני מחפשת הסברים לדבר הזה, בדרך כלל אין לי.

למדתי ללכת עם התחושות האלה, לסמוך על מה שאני מרגישה ולעשות. העשייה שלי בזמן הזה, בעקבות התחושה הזו, היא עשייה מתוך רצון, מתוך אהבה.

כשאני מקשיבה לעצמי ופועלת על פי מה שאומרת לי האינטואיציה שלי, זה יותר פשוט, יותר נכון ועושה אותי יותר מאושרת. בדרך כלל אני לא יכולה להסביר את זה בהסבר שיש בו משום ההיגיון לא יודעת להגיד ממה זה נובע ועל מה התחושה הזו מתבססת, ולמי שמחפש היגיון זה לא ממש נראה....

עם הזמן למדתי שההקשבה לקול הפנימי הזה שווה. למדתי לסמוך על מה שאני מרגישה ובדרך כלל אני לא טועה.

אם קורה לי שאני עושה דברים בניגוד לתחושה הפנימית שלי, ההבדל ממש בולט. אני מרגישה כאילו דברים נכפו עלי.

לא פעם קורה שאני נפגשת באנשים. משהו בקול הפנימי שלי אומר לי שמה שאני רואה זו לא האמת, שההתנהגות שאני רואה היא רק כיסוי, שלא אסמוך על הדברים עד הסוף, שאבחן אותם עוד ועוד. האינטואיציות שלי עובדות חזק

מי שלא מוצא חן בעיני מההתחלה מכל מיני סיבות, דעתי לא משתנה גם בהמשך. זו רק שאלה של זמן עד שאווכח בכך. בדרך כלל אני מגלה שתחושת הבטן הראשונית שלי היתה נכונה. שצדקתי. תגידו שהדבקתי תווית ואחר כך אני מנסה להתאים את המציאות אליה. יכול להיות אבל אני מקווה שזה ממש לא כך. אני באמת מנסה לבדוק אולי תחושות הבטן שלי טעו. אני נותנת לזה צ'אנס

זה קצת מאכזב להיווכח שדברים בתחושה שלי לא משתנים. לפעמים הייתי רוצה להיווכח שטעיתי.   

וחוץ מזה, המחשב שלי שבק חיים. אני עובדת בתנאי מחתרת (לפ-טופ) איזה באסה...

תנאי מחתרת זה לא תנאים