פתאום שמתי לב שלא רק שהימים התארכו, גם האור נעשה יותר בהיר. רק לפני כמה שבועות בשעה 4 כבר היה חשוך. אתמול בשעה ארבע היתה לי תחושה של אמצע היום. וכל זה בגלל האור. הלב שלי כל כך התרחב.  זה אומר שהחורף כבר מתקפל ומפנה מקומו לאביב. עד לפעם הבאה...

 * * * * * * * * * * * * * *

חברה שלי הציעה לי לעבור אימון אישי

"רוצה להתאמן"? שאלה אותי

"מה צריך בשביל זה?" שאלתי בחזרה

"כלום. שעה בשבוע לשיחת טלפון" ענתה. "זה הכל?" חזרתי ושאלתי,

"טוב, את כמובן צריכה לבחור לך מטרה ובשבוע הזה לעבוד עליה" השיבה לי

ופתאום מה שנראה לי כל כך פשוט, רק להקצות שעה בשבוע לשיחת טלפון, נראה לי כל כך מורכב. זה אומר חידוד של דברים, התמקדות. אי אפשר לברוח לצדדים, דין וחשבון כל שבוע. בעיקר לעצמי.

בהתחלה הסתייגתי. עם הזמן נראה לי שאני הולכת על זה

הראש שלי כבר בתהליך של אינקובציה...

 ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^

במכון כושר שלנו החליפו את כל הציוד. כל הענתיקות התחלפו במכשירים מ'הדור החדש', הכל מבריק ונוצץ, רב כפתורים ורב אופציות, לכל הליכון הצמידו טלוויזיה עם עשרות ערוצים. לכאורה, חלומו של כל מתאמן

השבוע שמתי לב, שבמעבר מהישן לחדש גם אני החלפתי את ההרגלים שלי

כמה מהר מיהרתי לנטוש את מחוזות הדימיון ואת החלומות שבם נהגתי לשקוע במכון הישן, בתמונות טלוויזיה שרצות לי מול העיניים, ובתכניות שאני לא יודעת את תחילתן ולא אשאר שם מספיק זמן לראות את סופן...

למה? כי זה יותר קל

לחלום ולשקוע בדימיון זו עבודה עצמית קשה, עבודה שאף פעם איננה נגמרת .

הטלוויזיה זה קל – רק לוחצים על השלט...