כבר בנסיעה, לאט לאט משילה מעצמי את העבודה וטרדותיה,

שרירי הצוואר והעורף וחגורת הכתפיים משתחררים.

נכנסים לתהליך של הרפיה, מרגישה את מתח השרירים הולך ויורד

הגוף נכנס למצב של נינוחות

המחשבה המחודדת, העירנות והמיקוד מפנים מקום למחשבות אחרות, מחשבות של בית

צלצולי הטלפון פחות תכופים, פחות דחופים. הצלצולים נרגעים ומתמתנים.

השיחות הופכות נינוחות. יש זמן גם להתעניין בנושאים אחרים ולהפליג בסיפורים

ויש גם שתיקות

הדרך נגמאת מעצמה קילומטר אחרי קילומטר.

סיבוב המפתח מביא איתו איזה שקט פתאומי

השקט הוא בלתי צפוי למרות שידעתי שהוא יגיע.

בשתי ידיים אני אוספת את הדברים המפוזרים במכונית לערימה אחת גדולה שיהיה יותר קל לקחת

משרכת את דרכי בכבדות לכיוון הבית

בכניסה אני חולצת את הנעליים

ותכף אחרי זה פותחת את החזיה

(אם כבר שחרור, אז עד הסוף)

עכשיו אני יכולה להתחיל ליהנות מהרגיעה של הבית

ולהתרווח

רק דקה או שניים

לפני שיתחיל הטירוף של הבית....