ראיתי אותו ביום שישי בסופר

הוא נורא שמח לקראתי, אצלי בלב לא נרשמה שום התרגשות מיוחדת.

אפילו חשבתי להתחמק כשבדיוק הוא קלט אותי במבט עיניו

"את קונה פה קבוע?" כאילו שהוא לא ידע... כאילו רצה לשבור איזה קרח.

איזה קרח. שנים שעבדנו ביחד עד שנפרדו דרכינו.

בלי שבכלל שאלתי, תכף ומיד סיפר לי מאין בא ומה הוא בדיוק עושה פה... תמיד היה כזה מתגאה במה שהוא עושה, כאילו שזה משהו בלעדי. יחד עם השבחים לעצמו בא הביטול של האחרים. . מיד זיהיתי שהוא נשאר כזה מדביק תוויות. הוא טוב בזה, בלהדביק תוויות לדברים שהוא לא מכיר.

הסתכלתי עליו.

זה איש שלו אני חבה הרבה מהדברים הטובים שקרו לי בחיי.

הוא הראשון שזיהה את הפוטנציאל שבי, שקידם אותי, שדחף אותי, שהאמין בי, שמינה אותי, שתמך בי.

אבל הוא גם אחד שאצלו חוויתי הטרדה מינית, כשניסה לנצל את סמכותו.

שרצה לשים לי מקלות בגלגלים בכל פעם שרציתי לפרוץ מהחלון החוצה,

שלא היסס לתקוע לי סכין בגב כשלא הסכמתי לדרך שלו ואח"כ גם היו לו הסברים לכך...

פעם ממש הערכתי אותו. היום, מהמקום שבוא אני נמצאת הוא נראה בעיני כל כך קטן. נפוליונצ'יק

ביום שישי הוא נראה בעיני כל כך פאתטי, כל כך נלעג.. איש קטן ממש

מהר מאד מוצו כל נושאי השיחה בינינו ונשאר רק להגיד "חג שמח"

לפעמים "חג שמח" זה סוג של אמירה כשאין יותר מה לאמר