אנשים קרובים אלי יכולים להתחרפן מזה שכשאני מרוכזת במשהו (בספר, בטלוויזיה, במחשב) אני לא שמה לב אליהם. ממש באותו רגע שאני מרוכזת בדבר אחר, מתרחשים דברים אחרים שאני בכלל לא רואה. מתחת לעיניים, "מתחת לאף", בעולם האמיתי, מתרחשים הרבה דברים שאני לא רואה ולא תמיד שמה לב לזה. ברור לי שכשתשומת הלב שלי ממוקדת בפעולה מסויימת באותו זמן ממש אפשר 'לגנוב' אותי בדברים אחרים.

תפישת העולם שלנו סובייקטיבית וחמקמקה. קל להסיח את דעתי ולהפנות את תשומת ליבי לפעולה מסויימת. במקרה כזה, הנטייה שלי למשל היא להתמקד במה שעומד מולי, כאילו זה מתרחש על הבמה, ולא במה שחולף ברקע.לעומתי, יש כאלה שמתמקדים במה שחולף ברקע ולא רואים את ההתרחשות ממש ממול.

אני לא רוצה להיכנס להרהורים כבדים מידי של מה זה אומר. למשל דוגמא קטנה אחת, בחיי היום יום נעלמים לי מידי פעם כל מיני פריטים שימושיים כמו עטים, המפתחות של המכונית, שלט טלוויזיה, השעון, גרביים וכד'.  בשלב מסוים הפריטים האלה מופיעים לפתע, במקום כזה או אחר. אף פעם לא שאלתי את עצמי למה זה קורה...  או היכן הם "שהו" בתקופת הביניים? ובכלל, יכול להיות שהם בכלל 'היו שם' ופשוט לא ראיתי אותם?

הבעיה איננה שדעתי שלי מוסחת או נשארת קבועה. הבעיה היא לגמרי אחרת. אנחנו בדרך כלל חיים תחת הרושם שאנו תופסים את המציאות כמו שהיא ועל סמך התפיסה הזאת אנו עושים את ההחלטות שלנו. והנה מתברר שכנראה קיים מצב שבו אני מקבלת החלטות על סמך תמונה חלקית וחלקים שלמים גדולים ועמוקים מתוך התמונה הכללית חסרים, או נעלמים ממנה, או שאינם נכונים.

אם זה נכון, מה זה אומר על ההחלטות שאני מקבלת? על ההחלטות שאחרים מקבלים? על הדברים המתפספסים ומוחמצים? ובעיקר, איך מגיעים למצב "הנקי" הזה ... שרואים את מה שיש ומה שאין בו זמנית?

וזה לא רק אני. לא רק אצלי.

יאללה,  די לשקוע במחשבות. יש לי המון מה לעשות היום...