אחרי תקופה ארוכה של חורף וההתכרבלות בתוך עצמנו וההתכנסות בבית פנימה והקור ושכבות הבגדים שאנחנו עוטים עלינו, מגיע לו פתאום האביב ופוצח בפריחות מטורפות ובחגיגה משכרת של צבעים וריחות ולזה מצטרפת השמש המחממת המשילה מאיתנו את השכבות וחושפת את הכל...

ההתערטלות הזו מוציאה הכל החוצה... גם את היצרים

הכל מתפרץ. בלי חשבון

באפריל זו הפריחה, במאי זו השמש המחממת ויוני – זה חודש היצרים...

והשבוע הגעתי למסקנה שחודש יוני הוא כנראה החודש שבו היצרים מגיעים לשיאם.

בכל מקום שבו הסתובבתי השבוע הייתי עדה להפגנת יצרים שאינם יודעים שליטה:

במקום אחד, מנהל הארגון היה מוכן לזרוק עבודה מאומצת שבצידה הישגים ראויים, שנעשתה במשך חמש שנים וכל זה בגלל שקבוצת עובדים יצאה לחגוג סתם כך במסעדה ולא הזמינה אותו. מה שהרגיז אותו במיוחד, זה שההתארגנות ליציאה נעשתה בשעות העבודה ולכן טען שזה נחשב כיציאה מטעם העבודה (העובדים עשו שם איזה טקס קטן שיכול להיחשב כקשור למקום העבודה)...

הוא נעלב אבל היה מוכן למחול על הכל בתנאי שהעובדים יתנצלו. הם לא רצו...

זה היה ביום ראשון.

במקום אחר, ביום שלישי, רצה ראש הרשות להיפטר מאיזה עובד בכיר (בגלל הסכמים קואליציוניים). שנים שהוא מנסה ולא מצליח... השבוע הוא החליט למכור את הארגון לגוף אחר, בתקווה שזה יעזור לו להיפטר מהעובד. יוצא שבמסגרת המכירה הזו יפגעו עוד רבים אחרים, אבל למי זה איכפת? השבוע נודע דבר המכירה ברבים.. לאלה שעומדים למכור אותם ולפגוע בהם ולא ידעו כלום.

היתה שם טלטלה גדולה. אבל מה לעומת זה שהוא צריך לשמור על הכבוד שלו ועל המילה שלו?

וביום חמישי, במקום אחר, אדם אחד כמעט והצליח למוטט ארגון שלם. הוא העביר מידע מסולף לקבוצת אנשים מקבלי החלטות. אף אחד מהם לא עצר לבדוק את המידע. הם סמכו עליו וסמכו על הצעדים שנקט. הוא תפס בטחון, הוציא פליירים מכפישים, יזם מסע הכפשות אישי נגד אנשים מסומנים, הוביל את הארגון לשביתה וכמעט להתמוטטות וכולם שתקו.... במשך שבוע הוא השתולל ואף אחד לא עצר אותו

כשעניינים יצאו כמעט לגמרי משליטה, אנשים מבחוץ התחילו לשאול שאלות...  ואז התברר שזה מסע צלב של איש אחד... נקמן.

נדהמתי להיווכח כמה חזקים היצרים המניעים את האנשים הדוהרים קדימה בלי חשבון...  

וכל זה בשבוע אחד ביוני.....