.... כל השנה חיכיתי לשבוע הזה. "שבוע הספר" היה בשבילי תמיד שבוע של חגיגה. שבועות הייתי חוסכת את הדמי כיס שהייתי מקבלת כדי שיהיה לי מה לבזבז. הייתי מכינה לעצמי רשימות של ספרים שאני רוצה לקנות, קובעת עם רחל חברה שלי ויחד היינו נוסעות למקום הכי נחשב, לככר מלכי ישראל בת"א. מחלון האוטובוס  היו מתגלים לעינינו הדוכנים הארוכים שנפרשו בכיכר. שעות היינו מסתובבות בין הדוכנים, אוספות ספרים פוגשות סופרים, ממתינות לחתימות ומגיעות בריצה חסרות נשימה לאוטובוס האחרון הביתה...

כשעברתי לחיפה, החלפתי את שבוע הספר של ככר מלכי ישראל בזה של גן הזכרון שמול העירייה. זה לא היה אותו דבר כמו ככר מלכי ישראל...

בשנים האחרונות, כולם עושים 'שבוע הספר'. מוציאים כמה דוכנים החוצה, פורשים ספרים, שלטים מאירים של הנחות וזהו. נעלמה לה חווית הפגישה הראשונה עם הספרים הפרושים על הדוכנים ומישוש דפי הספר וגם ריח הדפוס נעלם.

'שבוע הספר' עבר לקניונים. ובשיטוט בין מכירת טרום-עונה לבין חיפוש נעליים, אפשר להגניב איזה מבט לספרים... לערימת ספרי הבישול וספרי עצות: איך להפוך את חייך לטובים יותר, איך תמצא את השידוך הנכון, איך להתחתן ואיך להתגרש, איך לשמור על כושר, דיאטת 1000 הימים ועוד...

בשנים האחרונות בכלל לא מתחשק לי לשוטט בין הדוכנים. בעיני שבוע הספר אבד את הלחלוחית שהיתה בו. נדמה לי גם שלספרים היום אין ריח. ככה זה בעידן המחשב.

חווית שבוע הספר התחלפה לי בחוויות רבות אחרות: את חויית הקניה ברגליים החלפתי בחוויית קניה באינטרנט. מתחשק לי ספר? השוואת מחירים בכמה אתרים ותוך מספר ימים הספר מונח אצלי בתיבת הדואר....

אח"כ זו חווית הציפיה... בעיני זה לא פחות מענג להמתין לבואו של ספר שאני בחרתי ואולי אפילו קצת יותר... לצפות לפתק מן הדואר המודיע לי חגיגית על הגעתו, למהר לדואר, ואח"כ הביתה לפגישה הראשונה שלנו....  

פגישה ראשונה עם ספר חדש שאני בחרתי היא משהו שאני מאד אוהבת...

אח"כ לשקוע בו שעות...