אני חולמת שיום אחד יהיה לי המון זמן פנוי לקרוא ואז אוכל להסתער על הספרים שנערמו לי על השידה שליד המיטה.

ערימת הספרים שליד המיטה יש חיים משלה: היא תמיד במגמת צמיחה. כל פעם מתווסף לה ספר חדש.. מעטים הספרים שנגרעו ממנה

ומי מככב בערימת הספרים הזו? (מלטה למעלה)

1.אביעד גוז - המסע לאפקטיביות אישית

2. נעמי רגן - סיפור אמריקאי

3. קונן דויל - כלבם של בני בסקרויל (קראתי מזמן ורציתי לקרוא שוב)

4. פאולו קואלו - על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי (כנ"ל)

5. יוסל בירשטיין - סיפורים מאזור השלווה

6. ג'ואן האריס - חמשת רבעי התפוז

7. א.ב. יהושע - השיבה מהודו (קראתי. רציתי לקרוא שוב) 

8. שרית ברזילאי - לפרוץ מאה שערים

9. עדנה כצנלסון - דיאלוג עם ילדים - קוראת בהמשכים

10. רוביק רוזנטל - משפחת הבופור - הספר שאני קוראת כעת

מה הרשימה זו אומרת עלי? בהנחה ששום דבר איננו מקרי, אוסף מקרי שכזה הופך למשהו מייצג.

היא כנראה מייצגת את מה שמעניין אותי, את הנושאים שאני עסוקה בהם כעת וגם את השינויים שאני עוברת..

לא כולם ספרי קריאה. אחדים מהם כבר התחלתי לקרוא והפסקתי ומי יודע אם אי פעם אשוב אליהם שוב. המציאות שלי אומרת שזה אבוד. ספר שלא משך אותי להתמסר אליו עד הסוף ברגע הראשון כנראה שלא אחזור אליו.

אני סקרנית לדעת, אילו ספרים נמצאים בערימה  שעל השידה שליד המיטה שלכם? ספרו לי