הרגע שאני הכי אוהבת בטיסה הוא רגע ההמראה, השניות שבין אדמה לשמים, עד שגלגלי המטוס מתקפלות לתוך הבטן פנימה...

זה המצב שלי כרגע. עוד כמה שעות אני ממריאה אבל בסטייט אוף מינד שלי אני כבר באוויר, כבר בתוך ההרפתקה שלנו, שהולכת להיות מוטרפת לגמרי...

המון תכניות: לבקר, לנסוע לראות ובעיקר בעיקר ליהנות

הערב נפגשנו בפורום רחב בבר-מצווה וזו היתה הזדמנות למועצה משפחתית מורחבת וגם להיפרד

קבלנו המון עצות. היו הצעות לכמה כללים בסיסיים.

הראשון: לא להתעצבן. בשום פנים ואופן לא להתעצבן. שלווה זה שם המשחק. אם זה יעבוד...

השעה 10 נקבעה כשעת היציאה לדרך (מובן שזה נתון לשינויים...)

המשפט "אמא תקני לי" מתבטל... (מעניין כמה זמן אני אחזיק מעמד)

נראה מה יעבוד ומה לא...

זהו. מחר בבוקר כבר לא נהיה כאן

וכמו שאומר טליק: תהיו טובים

גם אנחנו מבטיחים להיות טובים... וגם שובבים