כמו בחיים, מסתבר שגם במלחמה צריך מזל...

ביום רביעי בשבוע שעבר כשכל הבלגאן התחיל, אני הייתי מנותקת לגמרי מכל המתרחש בעולם (כרגיל). בעודי נוהגת בדרך חזרה הביתה, מצלצלת אלי חברה לדווח לי על כל מה שהתרחש מתחת לאפי ולא ידעתי על זה בכלל... 

שיחת הטלפון הגיעה בדיוק כשהייתי בנסיעה בתוך ככר, כשיצאתי מהכיכר, הרכב שנסע לפני עצר בצד לאסוף מישהו מתחנת הסעה. עד שהספקתי לשים לב, כל מה שנותר לי זה להטות את ההגה הכי שמאלה שאפשר ולהיכנס ברכב הזה בצד....

הנזק התברר בעיקר כנזק לפח ולמנורות.

עכשיו לכי תתעסקי עם מוסך ופחחות וחברת ביטוח ושאר ירקות כשכל האזור כמרקחה, אף אחד לא יודע מה קורה, וכולם מתעסקים בהרוגים ובחטופים ובלדעת בכלל מה קורה ומי נגד מי...

ומכיוון שזה היה יום רביעי אחה"צ... עד שהתחלתי להתעסק בזה כבר לא היה עם מי לדבר... (כאילו שקודם היה)

יום חמישי

המלחמה בצפון בעיצומה

אני מחפשת מוסך בסביבה. הכל סגור.

בחברת הביטוח שנמצאת כמובן באזור המרכז... אף אחד לא יודע להגיד לי מה לעשות

בסוף מישהו מהביטוח דיבר איתי: במצב הזה הוא לא יודע אם ימצא איזה שמאי שיסכים לבוא לאזור הזה בשביל לבדוק איזה רכב ולא בטוח שהמוסכים עובדים.

בסוף סיכמנו שלאור המצב אולי כדאי למשוך ככה ולעבור את השבת איכשהו ולהמתין לראות מה יקרה ביום ראשון.

יום שישי

חלק מהמוסכים חזרו לעבודה. אני מדברת עם מוסך החברה בנהריה. הם חזרו לעבודה. מנהל המוסך אמר לי שכדאי להמתין ולבדוק שוב ביום ראשון.

שבת

סוער מאד בצפון. מקווה שביום ראשון יהיה לי עם מי לדבר....

המכונית בינתיים עומדת בחנייה ומחכה...