יום רביעי (שבוע אחרי המלחמה)

הבוקר לא נתתי לשום רעשי רקע לבלבל אותי.למרות השקט (היחסי כמובן) ולמרות כל ההבטחות הבוקר החלטתי להיות יותר מעשית

שבוע ימים מאז שכל הבלגאן הזה פרץ ואני נמצאת באותה נקודה שבה הייתי לפני שבוע בדיוק. אני בבית, הפחח בבית, האוטו במוסך, המוסך סגור. ההפגזות נמשכות, מצב החירום נמשך.

התחלתי את הבוקר בטלפונים למוסכים באזורים קצת יותר מרוחקים... חשבתי שמשם תבוא לי הישועה והיא אכן באה. במוסך  הראשון שאליו הרמתי טלפון ענתה לי בחורה נחמדה ואמרה שהם עובדים כל הזמן בכל מצב ושרק אבוא.

הקול כזה נחמד על הבוקר.. יכול להיות רק טוב, לא? מסתבר שלא.

החלטתי להוציא את המכונית מהמוסך שבו היא נמצאת ולהעבירה למקום אחר... בתקווה שזה יקדם את התיקון.

הרמתי טלפון למוסך. אין קול ואין עונה. ניסיתי שוב את הפחח

"לפני כמה דקות חזרתי מהמוסך" הוא מספר לי "האוטו שלך בסדר, בדקתי. רציתי להתחיל לעבוד עליו..ואז אמרו לנו לסגרו וללכת הביתה"

"אמרת שתצלצל אלי כשתהיה במוסך"

"נכון אבל לא היה לי המספר שלך..."

"אני רוצה לבוא להוציא את הרכב מהמוסך"

"אי אפשר. היום אנחנו כבר לא חוזרים לשם"

"מתי תהיו שוב" שאלתי

"לא יודע" ענה "כל פעם שאנחנו באים ומתחילים לעבוד סוגרים אותנו"

פתאום הבנתי שאני קצת שבויה בידי המצב הקיים, בידי הנסיבות, בידי בעל המוסך, בידי מפקד העורף. חופש הבחירה וההחלטה ניטל ממני לגמרי וזה לא רק בעניין המכונית. זה בכל דבר. לצאת מהבית צריך אישור, להסתובב – אישור להתקהל –אישור, לקנות – אישור. טוב. אני כמובן מגזימה אבל זו בערך תמונת המצב..

כמובן שאפשר לראות את הצדדים החיוביים של המצב: אפשר להישאר בבית, לעשות ניקיון, לסדר את הניירות, לשבת על המחשב כמה שרוצים, לדבר בטלפון כל היום ואפילו לישון אם מצליחים להירדם לנוכח כל רעשי הרקע שמסביב. אבל בינינו, זה לא זה... ממש לא.

אני מרגישה איך בלי שהרגשתי, חירות הפרט שלי נגזלה ממני. אני רוצה להחליט לבד מתי לקחת חופש ומתי ללכת לישון. לא רוצה שיחליטו בשבילי. אני רוצה לבוא למוסך וללכת מתי שמתאים לי. לא רוצה להיות תלויה בפקודות של פיקוד העורף...

אני רוצה שוב להרגיש שהבית הוא באמת המקום שמקנה לי הכי בטחון שאפשר, שהילדים יהיו פה איתי. ושלא אצטרך לשלוח אותם לכל מיני מקומות בטוחים יותר ולהגיד להם שלא ימהרו לחזור ולהתגעגע...

ובזמן האחרון אני מרגישה שאני נאחזת בזה.. וזה לא תמיד מצליח לי...