עוד לא החלטתי מה יותר מפחיד: להיות בבית ולשמוע את כל האזעקות והנפילות מסביב או לא להיות בבית ולשמוע את כל מה שמתרחש בטלפון וברדיו, בשידור חי ולדמיין מה קורה כשאני לא שם..

אני יודעת ששניהם מפחידים באותה מידה.

המלחמה הזו אילצה אותנו להיפרד. אנחנו בצפון והמתבגר במרכז וככה מתנהלת שגרת חיינו היומיומית בטלפונים, ב-SMS במיילים... ומפעם לפעם גם נפגשים. משפחה או לא?

אתמול התכוונתי לנסוע למרכז לפגוש את המתבגר. בדיוק ברגע שרציתי לצאת מהבית, התחילו האזעקות. זה היה שונה מכל הימים האחרים. תכיפות האזעקות היתה בלתי אפשרית בעליל, כל 10-15 דקות אזעקה וזה ממש לא איפשר לי לצאת מהבית. האזעקות האלה נוטלות ממך את שיקול הדעת. הן מחליטות בשבילך...

לא יכולתי לוותר על הנסיעה. הבטחתי לו שאבוא.. וחוץ מזה תמיד יש לי האמונה שזה תכף נגמר ויהיה שקט כמו שזה היה בימים הקודמים. אבל הפעם זה לא היה כך בכלל. בסוף באיזו הפוגה קצת יותר ארוכה יצאתי לדרך.

האזעקות והנפילות נמשכו בלי סוף לאורך כל הדרך ולאורך כל היום ואני נוסעת ושומעת כל הדרך דיווח בטלפונים וברדיו על עוד ועוד נפילות במעגל הקרוב (מה שנקרא "שטחים פתוחים" שזה אומר שאין נזקים לרכוש) וגם במעגל היותר קרוב שזה אומר שיש נזקים לרכוש...

הנסיעה מפחידה. קשה להתרכז בדרך כשאני יודעת שאני בטווח, קשה להתרכז כשאני לא יודעת מה קורה שם בבית... הטלפון מצלצל כל הזמן וכל שיחת טלפון מספרת לך על מקום כזה או אחר שחטף פגישה ישירה וברקע האזעקות. זה לא דיווח סתם. אלה החיים שלי. המסעדה שבה אני נוהגת לבקר, בית של חברים. בית הספר... תמונות חיות רצות לי מול העיניים...

הרגשה מאד גרועה לנסוע כשמצד אחד אני משאירה מאחור משפחה וחברים ודואגת מה יהיה ומצד שני דואגת למתבגר שמחכה לי שאבוא. אבל הבטחתי לו.

למשך כמה שעות עשינו אחה"צ של משפחה. ספרתי לו על החיים בבית בלעדיו במיוחד בימים אלה והוא סיפר לי על החיים מחוץ לבית. היתה לי הזדמנות לראות אותו באור אחד. להקשיב בין המילים... אני חייבת להגיד שהיה בזה לא מעט נחת....

נסענו לבקר את הסבתא וכשרצינו ללכת לאכול לא יכולנו למצוא מקום פתוח.

אתמול זה ממש לא התאים לי הסידור הזה של ט' באב. זה היה סתם לא במקום. ממש מעצבן...

ואגב, שגרה, הכל בוטל. חזרנו לנקודת אפס: אזעקות ומקלטים.... אני מצטטת:

בהתאם להוראות הצבא, המרכז המסחרי לא יפתח היום בשל כוננות ספיגה.

מישהו יכול להסביר לי מה זו כוננות ספיגה? מה אנחנו סופגים בדיוק?

וגם התנצלות:

מהמחשב שאני כותבת כעת לא ניתן להיכנס לכל הבלוגים. אני יודעת שזה קשור בהגדרת התבנית של ה- html