את בית הורי עזבתי לאחר השנה הראשונה באוניברסיטה כשנישאתי.
הדבר הזה הביא איתו שינויים רבים אחרים:
עזבתי את הרחוב והשכונה שבה גדלתי.
עברתי לעיר אחרת, לאוניברסיטה אחרת, לחוג אחר…
נפרדתי מהחברים שעמם גדלתי מהגן, למדנו ביסודי, והלכנו לאותו תיכון
הלכנו לתנועה, בילינו במסיבות יום שישי ביחד והתגייסנו לצבא.
בחופשות, כשהייתי מגיעה הביתה, פעם בשבועיים-שלושה,
היינו נפגשים ומספרים סיפורים במדים..
עם הזמן המפגשים הלכו והתמעטו ונותרו רק הקשרים עם הקרובים באמת.
את כל אלה החליפה מציאות חדשה, בעיר אחרת.
חיים אחרים.
אני באה לבקר שם לעיתים קרובות, את אימי ואת אחותי
ותמיד, תמיד עם צליל של געגוע בלב אל משהו קסום…
משהו שאיש מלבדי לא יכול להבין
השבוע שוב ביקרתי שם.
הרחוב – אותו רחוב
השכנים – אותם שכנים
אפילו מקומות המסתור שם שיחקנו מחבואים, תופסת וקלאס נותרו כשהיו…
היום משחקים שם ילדים אחרים.
פגשתי אנשים שעמם גדלתי, והם חלק מן הזכרונות שלי:
חיזור ראשון, נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, החבר הראשון….
בזיכרון שלי הם נשארו נטועים ביום ובמקום שבו עזבתי,
השבוע הם נראו כל כך שונים…
בזיכרון שלי הזמן נעצר ביום שבו עזבתי
במציאות,
גדלנו, התבגרנו, נוספו לנו שנים וקמטים וילדים וסיפורים…
ברגע הראשון זה נראה לי מאד משונה
לא מתחבר לסרט שיש לי בראש
אחר כך הבנתי שזה הסרט שלי
כולם השתנו, המקום השתנה, הרחוב השתנה
כנראה שגם אני השתניתי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
