אני מסתכלת על הפרצופים הזחוחים האלה של המטרידים הסדרתיים האלה שצצו לנו כמו פטריות בשבועות האחרונים: חיים רמון, משה קצב הנשיא, זאב רווח וחנן גולדבלט וגם איציק מרדכי שחלילה מקומו לא יפקד מפנתיאון המטרידנים הסדרתיים.

איך במצח נחושה ובלי להניד עפעף מתייצב כל אחד מהם בזמנו מול מצלמות הטלוויזיה להצהיר כי "לא היו דברים מעולם..."

אח, המלחמה באה להם בזמן טוב. דחקה הצידה את ההתעניינות בהם. הם בטח התפללו שהיא תימשך לנצח ושבינתיים אולי הציבור ישכח.

והמתלוננת עצמה?

עוד לפני שהסיפור נחשף לציבור, מהרגע שהיא מחליטה להתלונן, היא יודעת מראש מה צפוי לה. היא עוברת סדרה של הטרדות ומסע לחצים ע"י מקורבי המכובד.

בשם החיפוש אחר הצדק שלו יעשו לה רצח אופי שחבל על הזמן. מאותו רגע יחקרו הרגליה המיניים, התנהגותה, המחשבות שלה, ההתנהלות שלה, הקשרים שלה, אולי אפילו יעקבו אחריה והכל כדי להציל את כבודו של האיש ההוא המכובד, שחשב שבשל מעמדו הרם הכל מותר לו. הכל... מותר לו לכפות את עצמו על נשים צעירות ולחשוב שזה בסדר, מותר לו להטריד מינית לאורך תקופה ולחשוב שזה בסדר, ומותר לו גם לאיים שיבולע לה ויהרסו שמה ועתידה אם תעז להתלונן ולחשוב שזה בסדר.

אח.. שכרון הכוח..

תחשבו מה עובר בראשה של צעירה (וכולן די צעירות) עד שהיא מחליטה להתלונן על הטרדה מינית. היא יודעת מראש איזה מסלול יסורים צפוי לה. היא יודעת שיעשו לה רצח אופי, שיקעקעו את עדותה וינסו להציג אותה כאחת שמחפשת להתפרסם/להתקדם על חשבון השר/השחקן/הנשיא, יציגו אותה כאופורטוניסטית, כאחת בעלת מוסר מפוקפק, ואפילו יש כאלה שיעלילו שהיא בכלל יזמה את זה...

ולמרות שהיא יודעת את הכל היא בוחרת לא לשתוק...

מה זה אומר עליה? זה אומר עליה המון. בעיקר שהיא אמיצה. אמיצה מאד.

אני מורידה את הכובע בפני כאלה נשים. אני לא בטוחה שהיה לי הכוח לעמוד בכל המהלך המכפיש הזה לאורך זמן. צריך בשביל זה כוחות נפש עצומים.

וכל המתחסדים האלה היוצאים להגנת השר המכובד והנשיא והשחקן והאלוף ומבכים על עינוי דין ועל חוסר צדק.. ומדברים על תרומתו לחברה ועל היותו איש משפחה למופת (באמת?)

אני רק חושבת לעצמי מה הם היו עושים אם הנתקפת היתה במקרה, אבל רק במקרה, הבת שלהם. הבת הפרטית שלהם...