השנה מצאתי עצמי בין הסירים למחבתות.

ה"סדר" אצלי בבית.

משהו שלא עשיתי בחגים של שנים האחרונות. 

יש משהו חזק ב"לעשות את החג בבית".

מעצים מאד את תחושת המשפחה. תחושת הביחד הכל כך סכרינית לפעמים...

כל המשפחה מתכנסת, סיפורים, זכרונות.

ההתעסקות בתכנון, בהכנות, בקניות, בבישולים, ביומיום....

קניית מתנות. מה מתאים ומה לא

המחשבות מרחיקות לכל מיני מקומות. זכרונות.

אוסף של תמונות מתרוצצות בראש כאילו זה היה רק אתמול

לרגע נשכח כל מה שלא טוב.

לרגע נזכרת בהרבה רגעים מאושרים וטובים

נזכרת ב כתבה שקראתי במוסף מעריב של השבת האחרונה

http://www.maariv.co.il/cache/ART680147.html

מביאה לכם מבחר ציטוטים מהכתבה:

"מי אמר שמשפחה היא הדבר הכי טוב שיש?

ספר חדש, קומפקטי בצורתו ומרתק במהותו, מונח על שולחני. על העטיפה צילום של זוג, אישה וגבר, שחושפים שיניים בוהקות בחיוך סכריני, פלקטי, כזה שמעיד על אושר מופגן כלפי חוץ. גליל ניילון, שמשמש לעטיפת סנדוויצ'ים, משווה הילה זיגוגית מבהיקה אבל גם ריקה מתוכן ושקרית לצילום כולו. "על אהבת אם ועל מורא אב, מבט אחר על המשפחה" הוא הראשון בסדרת הספרים "החומרים המרכיבים אותנו", שערך אביעד קליינברג (אוניברסיטת תל אביב והוצאת כתר). הספרים מתבססים על סדרת הרצאות בעלת שם דומה, שהתקיימה בבניין הפקולטה למדעי הרוח בימי שישי ונחלה הצלחה גדולה. ההרצאות היתרגמו לספרים שיעסקו באהבה, זוגיות, דתיות, חילוניות, מוות, טקסים, גבריות ונשיות. "בחיקה הצפוף של המשפחה", כותב , בצדק גמור, אביעד קליינברג במבוא שלו לספר, "אנחנו לומדים להיאהב ולאהוב, אבל גם לקנא ולכעוס ולהסתגר בתוך עצמנו ולסרב לדבר על זה. קשה עוד יותר להודות שמערכת החוקים הבלתי כתובה הזאת משובשת, שההבטחות (יהיה בסדר, אם תעבוד קשה תצליח, איך אפשר לא לאהוב יצור מתוק כמוך) נטולות בסיס, ששום דבר אינו כמו שהוא נראה, שאמא אינה האישה היפה ביותר בעולם, שיש אנשים חזקים מאבא, שהורים לא אוהבים את כל הילדים במידה זהה בדיוק, שהמשפחה שלנו לא מושלמת. . . שהיא תמיד מקום שבו הציפיות מוגזמות כל כך עד שהאכזבה, התסכול והטינה הם בלתי נמנעים". הספר הזה מציג, כמו קליידוסקופ, זוויות מפתיעות וצבעוניות למבנה ההנדסי השמרני והבלתי מתכלה הזה, משפחה. כל כותב לקח את הנושא לכיוון הקרוב ללבו. אין כאן אמירה חד משמעית גורפת, אלא פסיפס של מבטים"

אבל כעת, לקראת החג המשמש ובא, מי צריך לזכור את כל הדברים האלה?

הכי טוב לדחוק אותם לפינה, מתחת לשטיח, לתוך ארון עם מפתח

או לתוך קופסה עם מכסה שנפתח רק אחרי החגים

ונתרכז רק במה שטוב.

הכי טוב.

טוב באמת

חג שמח לכולכם.