בבית הספר היסודי הייתי תמיד "האחות של רותי" ככה כולם הכירו אותי.

זה לא היה קל להיות האחות של רותי

רותי היתה תלמידה מצטיינת בכל דבר. מצטיינת בנימוסים מצטיינת הליכות, ביחס למורים, ביחס לביה"ס. הציונים שלה היו תמיד הכי גבוהים, המבחנים שלה היו תמיד הכי טובים, שקדנית, חרוצה. בקיצור בשביל ההורים שלי זו היתה נחת אינסופית.

עד שבאתי אני לבית הספר. 

הביתספר היה קטן. שכונתי. המורים הכירו בכל משפחה את כל האחים והאחיות. דורות של משפחות.

בהתחלה נורא נהניתי מזה שאני אחות של רותי. המורה היה נכנס לכיתה ומקריא את רשימת השמות. כשהיה מגיעים לשמי הוא היה נעצר, מרים את מבטו מהיומן, מסתכל לעברי  ושואל: "את אחות של רותי?" "כן" עניתי בשמחה במיוחד כשהבנתי שאני יכולה ליהנות מהיוקרה של אחותי.

בשלב כלשהו זה נמאס לי. לא היו לי תכניות להיות כזו חרוצה ושקדנית ומנומסת כמו רותי אחותי.

עם הזמן זה הפך להיות: "רגע, את אחות של רותי?" "כן" הייתי עונה "באמת? לא הייתי מאמין שלרותי יש אחות כזו"

כל פעם הייתי נשלחת לחדר המנהל לשיחה. שם בחדר, בכל פעם מחדש, הייתי מבטיחה להשתפר ושזה לא יחזור על עצמו.. אבל כבר בדרך לכיתה הייתי שוכחת את כל ההבטחות.

מהר מאד התחילו להגיע העונשים... העונש הכי אהוב עלי היה להישאר אחרי ביה"ס אחרי שעות הלימודים ולהיות תורנית בחדר האוכל. אח, איזה מאכלים טעימים היו מבשלים שם. כאלה שלא אכלתי אף פעם בבית: פשטידות של ירקות ופתיתים ועוגות שיש ופודינג וג'לי אדום כזה..

אני כל כך אהבתי את העונשים האלה...

וההורים שלי?

הישיבות של הנחת נגמרו. עכשיו זה התחיל להיות ישיבות של: "המורה להיסטוריה מתלונן שהיא מתחצפת" המורה לגיאוגרפיה מוסר שהיא לא מכינה שיעורים" "המורה לחשבון אומר שהיא מפריעה כל השיעור". אמא שלי היתה תמיד חוזרת מיום ההורים כשהעיניים שלה אדומות.. היא היתה מסתגרת עם אבא שלי בחדר ומדווחת לו מה אמרו עלי בבית הספר. הוא היה יוצא מהחדר כשמבט חמור על פניו. אני כבר ידעתי את ההמשך. תמיד אחרי היום הורים הייתי מקבלת עונש. בדרך כלל זה היה לא לצאת מהבית עד סוף השבוע או משהו כזה.

בימים האלה של העונש הייתי הכי טובה בבית הספר.

אמא שלי אף פעם לא עמדה בעונש עד הסוף. ברגע שהיא רצתה שאלך למכולת לקנות משהו הייתי אומרת לה שאני לא יכולה ללכת כי אני בעונש. בעיה. איכשהו היינו מגיעים לזה שאם אני הולכת למכולת אז העונש מתבטל...

החיים שלי השתפרו מאד כשסיימתי את ביה"ס היסודי. זה לא ששיפרתי את ההתנהגותי. פשוט הלכתי לתיכון שבו לא הכירו את אחותי...