הדרך המתפתלת בין ההרים העידה רק במעט על מה שיקרה כאן בעוד מספר ימים.

באוויר עמדה תחושה שהכל עומד. שעת הכושר טרם הגיעה הכל מחכה לרגע הגדול של ההתפרצות הגדולה של צבעי הוורוד והצהוב. צבעי הפריחה של האביב.

העצים צחצחו את העלים, הענפים הגביהו ראשיהם אל השמים. מפנים מבטים אל השמש כמו מחכים לרגע הינתן האות.

גם השיחים לא נותרו מאחור. גם הם התכסו בניצנים של שלל פריחה צבעונית: הקידה השעירה, האחירותם. היו כמה שהקדימו.

בזמן הצעידה בשבילים נשמע צליל פכפוך המים היורדים במדרון. היובלים אוספים את מימיהם ודוהרים אל המפל הגדול, המפץ הגדול, ונופלים בכוח אל הבריכה למטה, אל השלווה הגדולה, אל המנוחה. אשליה של רגע, כי תכף הם אוספים את עצמם וממשיכים הלאה בזרימה אל הים.

הנוף הנשקף מן המצוק עוצר נשימה. היום הבהיר והראות טובה מציגים לתפארה את העמק המשתרע לרווחה: הבתים, הבריכות, השדות, הכבישים והשבילים. הכל רחוץ ונקי אחרי הגשם. חגיגת צבעים של ירוק לגווניו, חום וצבעי השמים הכחולים מעוטרים בגווני הלבן של עננים בודדים.

נשמע כמו חוץ לארץ?

לא. ממש לא.

יום של טיול קטן בגליל העליון.

עוד כמה ימים להתפרצות הגדולה של הטבע...

כדאי.