מיידי פעם אני נוהגת לנסוע ברכבת לצורכי עבודתי.

חוויות הנסיעה ברכבת יכולות לספק עמודים רבים בספר עב כרס.

השבוע נסעתי שוב ברכבת.

זו היתה הרכבת של אחרי החג.

רכבת עמוסה לעייפה בחיילים השבים לבסיסיהם.

החיילים נוהגים להשתרע על המקומות ולהירדם מהרגע שבו עלו לרכבת ועד הגיעם ליעדם.

יש כאלה המגדילים לעשות ומשתרעים על 2 מושבים ונרדמים...

אלו שאינם נרדמים, מנהלים שיחות קולניות ביניהם.... לפעמים - מקצה אחד של הקרון לקצה השני.

בנסיעה האחרונה שלי, עלתה לרכבת אם צעירה ותינוקת רכה בשנים על זרועותיה.

איש לא קם להציע לה מקום לשבת.

וכך נסעה הרכבת מספר דקות כשהאמא והתינוקת עומדות ומחכות שיתפנה מקום ישיבה.

בתחנה אחרת עלתה אשה נשענת על קביים.

שוב חזר על עצמו אותו תסריט. אף אחד לא קם להציע לה מקום לשבת.

תמהתי לעצמי...

פעם התחנכנו  לערכים, בבית, בתנועת הנוער, בבית הספר, בצבא...

והיום?

האם הזכרון קצר או שהערכים כבר פשטו את הרגל

אולי ערכים היום זה לא סחורה...