בבית שלי זה היה נושא שלא מדברים עליו

מכל המשפחה הגדולה של אבי 

נותרו רק תמונות.

אסור היה לגעת בהן.

לקראת יום השואה היו התמונות מוצאות מן המגירה.

הוא היה יושב מולן שעות ובוכה.

אחרי יום השואה התמונות היו נעטפות בזהירות וחוזרות למקומן בתחתית המגירה.

עד לשנה הבאה.

במשך שנים נושא השואה משך אותי אליו כבחבלי קסם, ולא ידעתי למה.

קראתי על הנושא כל מה שאפשר, למדתי אותו מכל זווית אפשרית.

השתתפתי במצעד החיים.

ביקרתי כמעט בכל מחנות הריכוז בגרמניה ובמחנות ההשמדה בסביבותיה

משיכה בלתי מוסברת לדעת הכל. לנסות להבין

אי אפשר להבין.

גם אני פה.

חלק ממשפחה הגדולה.

משפחת האלם והשקט הכבוש 

בבית שלי זה היה נושא לא מדובר

אבל הוא איתי כל הזמן.