בשנים האחרונות לחייו אבא שלי התקרב אל הדת מאד והפך להיות יקיר בית הכנסת בישוב. אמא שלי לא כל כך הבינה את השינוי הזה מפני שאבא שלי היה חילוני בנשמתו ובמשך רוב שנות חייו הקשר שלו אל הדת היה מינימלי ביותר. רק בחגים. אבל ההתקרבות הזו לדת עשתה לו טוב והיא לא התנגדה. הוא לא כפה עליה לשנות את אורחות חייה אבל מפעם לפעם היה אומר לה שכדאי לה לנסות...

המחלוקת היחידה בענייני הדת היתה בגלל הכסף. את מעט הכסף שהיה מקבל מהביטוח הלאומי חילק בין אמא שלי לבין בית הכנסת. בכל פעם שהיה הולך לבית הכנסת, היה מבקש ממנה 50 או 100 שקל. בפעם הבאה שביקש היתה שואלת אותו "כבר גמרת את הכסף שנתתי לך?" והוא היה עונה שתרם את הכסף לבית הכנסת. "לניקיון" היה אומר. בהתחלה זה היה לעיתים רחוקות, בחגים או בראש חודש. ההתקרבות לדת הגבירה את זרם התרומות וזה הפך להיות מעשה כמעט יומיומי. היא נהגה להעיר לו על זה אבל זה לא עזר במיוחד. ההליכה לבית הכנסת והתפילות, כל אלה כנראה מילאו אצלו איזה צורך.

בינו לבין הרב המקומי התפתחה מערכת יחסים מאד הדוקה. כל כך הדוקה שכשהוא מת, ערכו לה הלוויה כאילו היה אחד מגדולי הישוב. את טקס ההלוויה שהתחיל אצלנו בבית ניהל הרב של היישוב בכבודו ובעצמו, המסע עבר דרך בית הכנסת ומשם לבית העלמין. בכל מקום עצרו ספדו וספרו בשבחו של המת שבמקרה זה היה אבא שלי. אמא שלי לא הבינה בדיוק מה קורה. זה היה מסע הלוויה מאד לא שגרתי, כל התחנות האלה וכל ההספדים בכל מקום אבל היא שמחה מאד לכבוד שחלקו לו. אחרי הכל אבא שלי היה באמת כל מה שאמרו עליו בהספדים.

התעלומה נפתרה כשהגיעו לבית העלמין. שם, בהספד המרכזי, אחרי דברי שבח והלל לאבא שלי על כך שהיה צדיק גדול בחייו, הודה הרב לאבי על שהחליט להוריש את כל כספו לבית הכנסת.

אמא שלי, עטופה בצער וביגון המומה ממותו הפתאומי של אבי, היתה בטוחה שהיא לא שומעת טוב... הכסף לבית הכנסת? בשקט בשקט היא שאלה אותנו אם זה נכון מה שהיא שמעה. "זה נכון" אמרנו.

אבא שלי שלא השאיר אחריו איזו פנסיה מסודרת וכל החלק הכלכלי של החיים אף פעם לא היה הצד החזק שלו, הותיר אחריו בחשבון הבנק סכום כסף לא גדול בקופת תגמולים.

ועכשיו הסתבר לה, מדברי הרב, שאת המעט הזה הוא התכוון להוריש לבית הכנסת...

וככה עוד בטרם נסתם הגולל על קברו של אבא שלי, היא מצאה את עצמה גם ללא בעל וגם ללא פרוטה.

עוד בטרם הגענו הביתה, בלי להתבלבל, היא שלחה לרב למסר באמצעות אחד מנציגיו שישכח מהכסף הזה ועוד הגדילה ואמרה שאם הוא יתבע את הכסף, היא תלבין את פניו ברבים ותספר על סכומי הכסף הגדולים שהוא הוציא מאבי בחייו. "שיסתפק בזה" היא אמרה.

פתאום צדיקותו של אבי נגמרה. במשך כל השבוע נמנעו הרב ונציגיו להגיע אלינו למצוות ניחום אבלים ולתפילת המנחה.

במשך תקופה הוא שלח שליחים לאמא שלי להזכיר לה לקיים את הבטחתו של אבי. אבל היא לא חזרה בה.