לא כל כך קשור, אבל הרעש סביב החיסונים נגד שפעת הזכיר לי את זה:

יום אחד, כשהיא היתה תלמידה בכיתה ח' ב- Junior High, היא באה הביתה והתלוננה על כאבים בגרון. כבר כמה ימים שהיא אומרת שכואב לה בגרון, בצוואר. בחורף כולם מתלוננים על כאבים בגרון זה לא משהו יוצא דופן במיוחד.

אחרי כמה ימים, כשהכאבים לא נעלמו החלטנו ללכת לרופא שיבדוק.

זו היתה מרפאה גדולה. הרבה רופאים ואחיות. המתנו בתור לרופא שלנו.

היא נכנסה אליו ואני המתנתי בחוץ קצת חסרת סבלנות באמצע יום עבודה. אחרי כמה דקות שמתי לב שיש תכונה מיוחדת במרפאה. מכל מיני חדרים יצאו אנשים לבושים בחלוקים לבנים ונכנסו לחדר שלו. התכונה הזו של הנכנסים והיוצאים נמשכה דקות ארוכות, כשהם יצאו החוצה ניכר שהיו נרגשים והחליפו ביניהם מילים בנימה של התפעלות.

זה קצת הלחיץ אותי. היא בפנים, לא מדברת את השפה המקומית ואני בחוץ ממתינה.

אחרי דקות ארוכות הרופא קרא לי פנימה ושאל אותי אם אני יודעת מה יש לילדה. מאיפה שאדע? הוא סיפר לי בהתפעלות רבה שהילדה חולה בחזרת. לא פחות ולא יותר, חזרת.

טוב. חזרת. לא הבנתי מה פה כל כך מפתיע.

סקרנית שאלתי אותו למה נכנסו לחדרו כל כך הרבה אנשים. הוא סיפר לי בהתרגשות שבשבילו כרופא זו היתה ממש אטרקציה. למרות שהוא לא צעיר בכלל, בכל הקריירה הרפואית שלו מעולם לא ראה כיצד נראית מחלת החזרת על אדם בגודל טבעי, וכך גם הרופאים האחרים במרפאה. במדינה הזו, זו היתה מחלה שחלפה מן העולם.

ההתרגשות שלו היתה כל כך גדולה שמיד קרא לכל הרופאים האחרים לבוא ולחזות ב"דבר המוזר הזה".

אחרי שנגמרה ההתרגשות ונמסרו לנו הוראות הטיפול. הוא אמר שצריך גם לדווח על כך לביה"ס.

דווחנו לבית הספר שלילדה יש חזרת ושהיא תישאר בבית כמה ימים.

אחרי 10 ימים היא חזרה לביה"ס.

בכניסה פגש אותה תלמיד מהכיתה שלה ושאל: "היית חולה?"

"כן", ענתה,

"הרבה זמן?"

"המון" אמרה

"רגע", אמר, "זו את עם המחלה המוזרה הזו?"

"כן. כנראה שזו אני", ענתה,

"סיפרו לך מה קרה פה בזמן שנעדרת?"

"לא, מה קרה?" שאלה

"היתה פה פאניקה שלמה. הכריחו את כל התלמידים בביה"ס לקבל חיסונים. אם הייתי יודע שזה בגללך...."