אכילה נכונה. בימים רגילים, כשהכל מתנהל כשורה, זה קל.

אבל איך אפשר להתמיד בזה בימים, בתקופות שהראש והלב והנשמה טרודים בכל מיני משברים?

איך אפשר בימים של לחץ להתעסק בחיתוך סלט קטן קטן ולהכין לעצמי את הדג על המצע הנכון ומהאורז המלא והקמח המלא.. כשהראש לי טרוד בכל מיני דברים?

דווקא בימים שאני לחוצה שאז הכי מתבקש לאכול נכון, דווקא אז אין לי אנרגיה לאכילה נכונה ולחיתוך הקטן קטן של הסלט.. אפילו אין לי חשק להכין לעצמי סנדוויץ' בבוקר.. שלא לדבר על הגזר ושאר ירקות...

כבר כמה שנים שאימצתי לעצמי הרגלי אכילה אחרים. זו לא דיאטה, זה אורח חיים. עשיתי לעצמי רשימה של מה כן ומה לא ומה'לא' אני מתרחקת...

אני כבר יודעת שלחץ וכעס ותסכול וחוסר סיפוק ותחושת בדידות עושה לי רע מאד בהרגלי האכילה שיצרתי לי. זה ברור לי שיש קשר מאד הדוק בין מצב נפש שלי לבין צורת האכילה..

במצב של תסכול וכעס וחוסר סיפוק הרבה יותר קשה לי לשמור על ההרגלים שאימצתי לי. קשה לי לפרגן לעצמי איזה סלט חתוך ולזכור לקנות ירקות ולחתוך ולקלף ולבשל. כל המשימות שהן כל כך קלות בימים שהכל זורם בקלות נעשות קשות במיוחד בימים של תסכול...

תסכול ישר מוציא אותי מהמסלול ואני צריכה לגייס המון כוחות כדי לשמור על הדברים דווקא בימים האלה.

ובכל זאת אני מתאמצת. בשיניים אני מחזיקה את זה. מנסה לבשל את הכעס והתסכול, יחד עם מידת החום המתאימה ולהפוך אותם לכמה שפחות מזיקים, לחתוך אותם לחתיכות קטנות, לחפש את הטעם ולנסות להפיק מזה את היתרונות.

ואז זה יותר קל...

אז גם יותר קל לי לבוא לכל מיני ישיבות, כשהשולחנות עמוסים לעייפה, ולהסתפק רק במה שמתאים לי. לפעמים באמצע המילים אני שולפת איזה יוגורט 1.5%...

ולא לשמוע את הקולות השואלים אותי מה זו הדיאטה הזו? לא יזיק לך אם תאכלי משהו.. תאכלי היום ומחר תעשי דיאטה...