הפוסט הקודם הזכיר לי משפט שאני אוהבת לצטט.
"פגישה של שני אנשים היא כמו מפגש בין שני חומרים כימיים: אם קיימת תגובה שניהם משתנים". (קרל יונג )

אחרי כמה ימים הגיע אלי המייל הזה:

"קראתי את הפוסטים החדשים שלך איזה יופי. תענוג לקרוא את מחוזרת שם באופן מקסים. החברות, את מבחינתי זו שפותחת דלתות ומפרגנת ולא מפסיקה להאמין ...תודות רבות.
אומרים על המזל שלי -גדי שהוא בישן, מעט כבד, נאמן, ורק במרומי גילו צועד אל עבר ההצלחות,  אז מבחינתי את זו שלוקחת חלק במזל הגדי שלי"

ואני השבתי לה:

" אני בסה"כ מראה לך את מה שיש בך וקצת שכחת להסתכל...
נראה לי שאת משתלטת יופי על ... הייתי אומרת שזה מאד מוצא חן בעיניך ההתעסקות בזה... אני צודקת? את פורחת שם. במלוא מובן המילה"

ואח"כ היא ענתה לי:

"לגבי היכולות שלי -..... שנים רבות היה מאבק ביני פנימה, לביני החוצה בנוש.א דמותי וכישורי הם הזכות שנפלה בחלקי וגם המקום שבגללו אני גם סובלת בעבר וכיום ונהנית בעבר וכיום. מסובך? כנראה !"

זה בדיוק הדבר שאליו אני מתכוונת. זה הערך המוסף של המפגשים עם אנשים, שזה מוציא אותנו החוצה מתוך עצמנו. ואנחנו יוצאים החוצה אחרים. אם נותנים לזה צאנס אמיתי... אם קיימת תגובה..

אם באים מתוך הידיעה שמכל אדם אפשר ללמוד ואם נפתח את עצמנו ללמידה הזו היא תחולל בנו נפלאות.

זה עושה לי כל כך טוב לכתוב את זה