בהתחלה זה תמיד נשמע קל, כאילו 2 דקות ואני כותבת וגומרת.

אחרי שאני מתחילה לכתוב אני יודעת שזה לא ככה. פתאום אני מבינה שאני צריכה להסביר את זה קודם כל לעצמי. להבין את החיבור הזה בין השם לביני

ו... פתאום נורא קשה לי להמליל את זה למרות שבתחושות הפנימיות שלי השם הזה הוא מאד אני.

אז למה אמזונה?

השם הזה קשור מאד לתקופה שבה נמצאתי במחשבות עם עצמי ובחיבוטי נפש. הייתי צריכה מאד לכתוב. פתיחת הבלוג היתה חלק מן התהליך הזה.

הייתי אז על פרשת דרכים בהמון היבטים. זו היתה תקופה של המון התלבטויות פנימיות והתחבטויות רבות.

מישהו שסיפרתי לו קצת ממה שעובר עלי אמר שכמו שאני מתארת את הדברים אני נשמעת כמו אמזונה. אחת שנלחמת על הגשמת החלומות האישיים שלה ואיננה מוותרת. כמו בשיר של רפי וייכרט:

                                         (רפי ויכרט, פתק אהבה לעולם)

אני יודעת שאין סתמיות בבחירה. השם הזה הוא ממש אני, וככה אני רואה את הדברים: כש"הכל משתרע לפני כהבטחה גדולה..."