יופי. פרצת אלי לאוטו. גנבת לי את התיק. מה הרווחת?

הרווחת קצת כסף מזומן. כרטיס אשראי שתוך כמה דקות בוטל. רישיון נהיגה שאני לא יודעת אם תוכל לעשות בו שימוש. כרטיס קופת חולים. כרטיס בכיוון אחד לרכבת. כמה כרטיסי ביקור. תעודת הזהות שלי ועוד כמה ניירות מקופלים עם כל מיני רשימות חסרות משמעות למוצא..

לקחת את התיק שלי שהוא לא משהו מאד יקר אבל אני מאד אהבתי אותו. את הארנק שלי  שהוא אמנם מעור אבל כבר מזמן לא חדש ובכל זאת אני הייתי מאד קשורה אליו, את כלי האיפור שלי שאספתי אותם אחד לאחד ולכ אחד מהם הזכיר לי משהו אחר. את היומן השבועי שלי שבאמצעותו אני מנווטת את חיי, 2 גביעי יוגורט, כמה חבילות של מסטיק ושקית עם מעט שקדים לא קלויים שלקחתי לי לדרך, במקרה שתפול עלי תחושת הרעב ואת הספר שבדיוק קראתי.

וזהו.

מה תרוויח מזה? אני ממש לא יודעת. אני בכלל לא מבינה מה תעשה בכל הרכוש הזה שנפל לידיך. אני בטוחה שמחלק גדול מזה מזה אתה תמהר להיפטר, תזרוק את זה באיזה פח זבל או באיזה קצה שדה מוזנח או אולי באיזה אתר בנייה ליד ערימות הפסולת...

ואני?

כשחזרתי אל האוטו, בקושי 3 דקות שמהרגע שהלכתי להביא לי כוס קפה כדי שלא ארדם בדרך...  פחות מ-2 דקות נדרשו לך כדי להשלים את המלאכה וכדי להתפרץ אל עולמי ולטלטל אותו טלטלה עזה כזו.

רק 2 דקות נדרשו לך כדי לפרוץ אל עולמי הפרטי. אל המקום הכי בטוח שלי, אל חלקת אלוהים הקטנה שלי ולהפר את תחושת הבטחון שלי. וכל זה בשביל פחות מ-100 שקלים, תיק מהוהה, ארנק ישן, הספר של מאיר שלו "יונה ונער" ועוד.

נכון שזה מסוג הדברים שאין למצוא בהם איזה הגיון, אבל אותי בכל אופן מעניין לדעת למה.

למה אתה עושה את זה? מה אתה מרוויח מזה? האם אתה חושב על אלה שפרצת אל עולמם? האם אתה חושב מה זה אומר לאבד את תחושת הבטחון? מה זה אומר להתחיל לאסוף את הזהות שלך מחדש? הזמן שילך לאיבוד בהתרוצצות בכל מיני מקומות, ההסברים שאצטרך לתת אבל בעיקר בעיקר, תחושת הבטחון שמכוניתי היא מבצרי שבבת אחת התפוגגה...

אני דווקא הייתי רוצה לשלוח את המכתב הזה, אולי מישהו מכיר את הכתובת של הגנבים?