החלטתי לקחת פסק זמן ב'אין לי זמן' לחופשה קצרה.

אין בחופשה הזו שום דבר הגיוני. יש לי מיליון סיבות למה לא לנסוע.

הכל התארגן ברגע האחרון...

הכל נורא לחוץ. הסדנא של השבוע הבא עוד לא סגורה, חסרה לי יחידת תוכן אחת. אולי היא תיסגר היום.

תכנית העבודה: אמרנו שנעבוד עליה השבוע? עוד לא התחלנו... מועד ההצגה שלה מתקרב מהר מדי

המון התארגנות עם הבית ספר והסוף שבוע של המתבגר: מי יבוא, מתי יבוא ומי ישאר?

ואני בכלל באמצע כל מיני דברים... באמצע החיים באמצע העבודה באמצע הגעגועים באמצע ההתחלות באמצע שכרון החושים של החורף באמצע המחשבות...

ודווקא בגלל זה, היא כנראה תהיה חופשה טובה

אנחנו נוסעים לאיסטנבול.

מזג האוויר על הפנים (0 עד 4 מעלות). מי יכול להוציא את האף החוצה במזג אוויר כזה?

כנראה שרק אני...

קצת לעשות סיבוב בחיי הלילה בשבוע של חגיגות חג הקורבן שבודאי יהיה שמח וצבעוני ומואר.

לשתות תה תפוחים מתוק מהביל

לאכול ערמונים קלויים על האש ברחובות

לטעום משפע הרחת עם פיסטוקים ואגוזים ושאר הממתקים שהתורכים כל כך טובים בהם...

לעשות סיבוב במסגדים ובארמונות שכל כך מוארים בתקופה הזו של השנה

להתפרע בבזאר הגדול, בשוק המצרי, בבזאר האמריקאי, ובעוד כל מיני מציאות על הדרך

להתפנק קצת באיזה חמאם בשביל שמחת הגוף, לשקוע באיזה חלום מתוק תוך כדי קרצוף ושטיפה ממישהו שבכלל אני לא רוצה לדבר איתו (השפה... השפה..)

מה רע?

אני אחזור בשנה הבאה.

ואתם, בינתיים תשמרו על עצמכם כמו שאומר טליק, ותהיו טובים..