הפוסט של עמית המכשף, על מלחמת התרנגולים, הזכיר לי סיפור דומה.

הסיפור הזה התרחש כשבן הגדול שלי (שהיום הוא ממש גדול) היה ילד בראשית בשנות העשרה שלו (11? 12?)

הילד הזה היה תכשיט לא קטן כמעט מהרגע שבו הגיח לעולם. פעמים רבות מצאתי עצמי במצבים מאד יצירתיים ובלתי אפשריים כשמדובר בו.

עד היום הוא כזה אבל על כך בפעם אחרת...

פעם אחת נסענו לבקר את סבא וסבתא שגרו באזור כפרי.

לשכנים בבית הסמוך היה משק בחצר שבו לול תרנגולות, דיר עיזים, שובך יונים וחיות אחרות שונים שהסתובבו באופן חופשי בחצר.

מה עושה 'ילד של עיר' כשהוא מגיע למקום כזה?

מבלה שעות בחברת החיות, מאכיל, מלטף, משחק ונהנה.

הוא והעזים הסתדרו לא רע. הן קבלו ממנו יחס אישי אוהב ביותר, הוא האכיל, ליטף, דיבר איתן והכל באופן אישי.

אבל מה עושים עם התרנגולות הנמצאות בלול?

היו שם כ-10 תרנגולות ותרנגול זכר אחד – גבר!

התשוקה להרגיש אותן מקרוב היתה גדולה. הרשת המפרידה בינו לבינן היתה מכשול של ממש.

זה היה קצת מסובך ללטף אותן דרך חורי הרשת. התרנגולות לא היו נחמדות. בכל פעם שהוא הכניס את היד כדי לגעת – הן מיהרו לנקר אותה.

אבל ילד כמוהו לא מתייאש.

בהזדמנות הראשונה שלא היה שם מבוגר בשטח – הוא פתח את דלת הלול ונכנס פנימה.

התרנגולות פרצו במקהלת צרחות וצווחות איומה וקולנית. חלק מהן התעופפו לפינות, כל הלול נרעד והזדעזע. לעזרתן מיהר לבוא התרנגול (הגבר היחיד בלול, זוכרים?) לבדוק מה קרה ולמה הן צורחות נסערות כל כך.

להפתעתו גילה באמצע הלול יצור לא מזוהה שלא שייך למקום הזה.

בכל כוחותיו התנפל ה'גבר' על האורח הלא-קרוא ונעץ בו את צפורניו חזור ונעוץ מספר פעמים, ברגליים, בידיים ובמקומות אחרים נוספים.

עד היום אני יכולה לשמוע באוזני את הצרחות האיומות שעלו מן הלול.

ההרפתקאה הקצרה הזו בתוך לול התרנגולות עלתה לו בשבועיים של כאבים עזים, ריתוק למיטה עם ערימת כדורי אנטיביוטיקה וכמובן – בלי ביצפר....

מעניין מה הקפיץ את התרנגול הגבר וגרם לו לתגובה כל כך חריפה...

אולי הוא חשש מתחרות עם גבר אחר על ליבן של הגברות.... מי יודע, אולי..