מה יש להגיד על איסטנבול? זה כמו יפו, כמו השוק בעכו, כמו שוק הכרמל, כמו איזו שכונת יוקרה בת"א. הכל יחד מעורבב. כשבאים לעיר לכמה ימים לא הולכים למקומות שבהם אנשים גרים. אין שום דבר מעניין בבתים ובסופרמרקט שכונתי ובבתי ספר וגנים. כזה יש לנו על יד הבית. בטיול כזה יושבים ממש בלב העיר. בצנטרום של הפיילה כמו שנאמר במערכון של הגשש. במקום כזה שהמקומיים בדרך כלל לא מבקרים בו. מרכז העיר זה המקום לתיירים וכולם יודעים את זה. שם המחירים אחרים. שם כל מקומי יודע לדבר בשפתך (לפחות את המילים הבסיסיות) האמנות של האנשים שם זה לפתות אותך לקנות... וזה עובד יופי.

גם אם אין לסוחר משהו למכור לך, הוא מיד מכיר את זה שיש לו ותכף יסדר לך מישהו שילווה אותך לשם. ממש שרשרת אנושית של 'אחד עוזר לשני''. השיטה עובדת יופי. (מעניין גם אם כל אחד מקבל אחוזים..)

בשווקים של העיר פתאום כל התחביבים שלך יוצאים החוצה... ממתי אני אוספת שטיחים? אף פעם. אבל באיסטנבול מיד ישכנעו אותך שאת חובבת שטיחים מימים ימימה ורק לא ידעת את זה. "'את לא חייבת לקנות, רק תראי איזה יופי ואת מלאכת האריגה הנדירה, הכל עבודת יד (עאלק)" ותכף את יוצאת עם שטיח שאת בכלל לא צריכה שעלה המון כסף...

ברוכים הבאים לאיסטנבול. העיר שמשלבת את מרוקו ואירופה בבת אחת. פחות משעתיים טיסה מת"א, ועוברים ממסגדים וצריחים לאופנה איטלקית ומחירים שלא יביישו את רחובות היוקרה של בלונדון. אז נכון, לקרוא לה בירה אירופאית, כפי שמתעקשים לייחצן אותה בתורכיה, זה קצת תלוש, בייחוד למי שכבר שירך רגליו ברומא, פריז או לונדון, אבל מצד שני, התורכים מעולם לא היו בעניין של דיוקים, והתוצאה שמתקבלת בהחלט סבירה.

החלק האירופאי של העיר מתחלק לכמה חלקים. בחלק המערבי, ככר טקסים. הככר מסמלת את האזור החדש שבו מדרחוב שלא מבייש אף עיר מודרנית. יש פה המון חנויות אופנתיות במחירים שלא היו מביישים אף עיר אירופאית אחרת... הכל כמובן ביורו (תורכיה מתכוננת חזק לקראת הפיכתה לחברה באיחוד האירופאי..) מטקסים יוצאות השדרות הארוכות של רחוב "איסתקלל" (העצמאות) לכיוון קו החוף, תוך שהן יורדות בגובה בצורה חדה ולא שגרתית במאות המטרים האחרונים. לאורך הרחוב ממוקמות מרבית חנויות הבגדים האופנה והמזון באזור. השילוב, ביום כבלילה, צבעוני ומלא אווירה ואנשים. בכלל, מכל צד שתלך, העיר כל הזמן נשפכת אל הים.

הדבר הכי בולט בשיטוט ברחובות, זו כמות הגברים לעומת הנשים. היתרון הגברי בולט מאד. ברוב המקומות היחס הוא 80% גברים ו-20% נשים. חבורות חבורות של גברים ברחובות, בבתי הקפה, בתחבורה הציבורית. הנשים שרואים ברחובות רובן צעירות למדי, לבושות לבוש מודרני מערבי. הנשואות, מספרן כבר פוחת, הן ניכרות בלבוש השמרני. שיער ראשן מכוסה, הלבוש צנוע ומסתיר יותר ממה שהוא חושף.

הניגוד הזה של מזרח ומערב, יש בו גם יופי וגם בלבול וזה מה שעושה את העיר בעיני לכל כך יפה ואנושית. מצד אחד הרצון להיות מערבי, להשתייך לעולם המתקדם בלבוש, בהשכלה, בתרבות ומצד שני המסורת, המזרחיות, המולסמיות. תורכיה זו מדינה שלא הצליחה להיחלץ מהמזרח גם אם מבחינה חוקתית היא מדינה חילונית. הדת חודרת חזק לחיי הפרט. רואים את זה הכי חזק בשעה 12 בצהרים. לקול קריאת המואזין, כמעט כל גבר עוזב הכל, פורש את שטיח התפילה שלו, אפילו באמצע הרחוב ומתפלל.  (תמונות יבואו. מבטיחה)