בטלטלה 
חיה בקצוות. מטלטלת מן הקצה אל הקצה.
ביום אחד אני באולימפוס - בפסגת האושר
למחרת אני בתהום, בתחתית.
מרגישה כמו במכונת כביסה
מטלטלת מצד אל צד
לא ניתן לעצור את זה עד שהמכונה לא תגמור את התכנית, את מלוא הסיבובים, עד הסחיטה, עד הסוף
אני בתוך הסחרור הזה.
לפעמים אני "כאילו" מצליחה לנתק את עצמי ולראות את הדברים מהצד
לראות את הטלטלה, את עוצמתה
לראות את הקצוות
ולהשתהות...

כמה זמן אוכל להחזיק מעמד בטלטלות האלה?
בפסגת האושר אני רואה את הנפילה
ובתהום אני רואה את ההתרוממות
מהי אמת?
מהי הבדיה?
איזו מציאות היא הנכונה זו או זו?
מהי הדמות ומה הרקע?
מתי הרקע הופך לדמות ולהיפך?

לא יודעת.
אני רק מרגישה שכוחותי הולכים וכלים
רוצה לחיות בקצב שפוי. נורמלי.
מקצב נעים.
משהו שאפשר לשקוע בו בתחושת נעימות חמימה
ולא בקצוות.
לא בקצוות.

לא בקצוות.