יש לי חיבה אישית לסרטים היסטורים. אולי זה משהו שאני עדיין תקועה בו מתקופת הילדות רחוקה (צריכה לבדוק לעומק).

אז הלכנו לראות את "טרויה".

סרט שהוא כל כך סתם. כל כך כלום.

אלפי חיילים יוצאים לנקום נקמתו של גבר אלים ומתוסכל שאישתו החליטה לברוח ממנו....

מלך אחר תופס "טרמפ" על המניע הזה ומצטרף כדי לנקום את כבודו האבוד מתבוסה אחרת.

וזהו.

אחרי כמעט שלוש שעות ואלפי הרוגים, שאלתי את עצמי עם מה אני יוצאת מהסרט.

יצאתי עם תחושה שהעולם, מסתבר, לא השתנה.

גם היום גם אז – מילה היא לא מילה, הסכם איננו הסכם, חיי אדם זה לא משהו שנחשב.

גם היום  גם אז – יש חוקים לחזקים וחוקים – לחלשים.

גם היום גם אז - אנשים מונעים ע"י כבוד, קנאה, תאוות הנקם, יצרים בלתי ניתנים לשליטה.

זה סרט מחרחר מלחמה. סרט נגד שלום. נגד החיים.

מדהים להיווכח שהתפאורה שונה אבל העולם לא השתנה בכלל.

מילה טובה?

כן,

בראד פיט חתיך

החברה היתה נעימה עד מאד.