פרשת קצב שמן הסתם בודאי עוד ידובר בה רבות... מעניינת אותי מזית אחרת. מהזווית של האישיות של קצב. מהזווית של הפער שבין מה שאנחנו יודעים באמת על האדם, מה שהוא מקרן החוצה, לבין אישיותו האמיתית.

במשך שנים קצב נחשף בתקשורת כאיש בעל תדמית נעימה, מיתממת משהו, מנומסת, חלקלקה, תמיד סבלני, תמיד מחייך, יודע להגיע לכל מיני תפקידים ומקומות בזכות חלקת לשונו. מה שנקרא "הבחור הטוב". איש רך ונחוש ביחד.

והנה, בכל החודשים האחרונים, נחשפת לפנינו האישיות האחרת שלו, מן תיבת פנדורה שהוא עצמו פתח אותה והזמין אותנו להציץ לתוכה. לתוכו.

בשבוע האחרון נחשפנו לאיש כועס, יצרי, בעל אישיות אפלה שבשרות השררה הרשה לעצמו לעשות מעשים של עסקנים קטנים: ללחוץ, לאיים, לפתות, לשלוח יד, להתרועע עם אנשים מפוקפקים, לקחת חלק במעשים שהם על גבול הפשע, לאיים בסחטנות, להעליל עלילות, לאיים, להכחיש, השתמש בכוח מכל מיני סוגים ובסוף להגיד שהכל עדתי...

הנשים שנתקלו בו מתארות אותו כאיש רע, מתהלם ומתפרץ, צועק ומפחיד בדרך התגובה שלו.

וההדחקה. ההדחקה. כל כך הרבה נשים מתלוננות והוא מכחיש את הכל.

יתכן שהוא חי בפיצול אישיות? האם בעת ההיא שבה עשה מה ששעה יתכן שלא היה מודע למעשיו?

ממש ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

זה מוביל אותי למחשבה על כמה מעט אנחנו יודעים באמת על אנשים שאנחנו אמורים לדעת,

ועל מי הם באמת...