בענייני גיהוץ של פעם לא היו לאמא שלי מתחרים. כל בגד מכותנה עבר תחת עינה הפקוחה ולא נכנס לארון עד שכובס יובש גוהץ ונתלה כפי שצריך... לפי הכללים.

הסוד היה בעמילן שהגיע הביתה בשקיות הנייר חומות. אני לא זוכרת בדיוק איפה היו קונים את העמילן  (אולי בחנות לצרכי בניין?) אבל היה לו ריח מיוחד. ביום של הכביסה הריח של הכביסה היה מתערבב בריח של העמילן שבושל על הגז..

קודם הכביסה מופרדת לבן לחוד וצבעוני לחוד, הכביסה הלבנה בעיקר, היתה עוברת להשרייה בגיגית בצד עם מים לבנים ומשם ישר לחבל.

מרוב עמילן כל הבגדים נעשו נוקשים כמו במסדר צבאי, כל בגד שהתייבש יכול היה לרדת מהתליה בעמידה...

ועכשיו הגיע שלב הגיהוץ. הבגדים נראו כמו קרטונים קשוחים ויבשים.

בשלב הזה הגיהוץ היה בלתי אפשרי.. כדי שאפשר יהיה לגהץ צריך היה להרטיב את הבגדים עד שיהיו לחים. את הפעולה הזו היינו עושות עם בקבוקים מיוחדים. היינו משפריצות מים על הבגדים, מגלגלות אותם לגלילים צפופים ומהודקים היטב, עד שהבגד היו לחים.

ואז צריך למהר ולגהץ כדי שהלחות לא תעלה עובש על הבגד או שהוא יתייבש שוב...

וככה הייתי עומדת שעות ומגהצת. עוד ציפה ועוד מפה ועוד ועוד חולצות ושמלות ומכנסיים והזיעה כבר ניגרת ונוזלת על הגב אבל אסור להפסיק לגהץ כי כל הבגדים כבר לחים ומוכנים..

אני אף פעם לא השתגעתי על כל הפולחן הזה של הגיהוץ. ממש לא.

כמנהגי חיפשתי קיצורי דרך. איך אפשר לצמצם את הסיוט הזה לממדים שפויים.

את מצעי הכותנה החלפתי במצעים ללא גיהוץ ואת המפות למדתי למסור למכבסה. שהם יגהצו. נשארו כל מיני פרטי לבוש מעצבנים כמו חולצות ומכנסיים..

חלק מהבעיה פתרתי ע"י יבוש במייבש כביסה. גיליתי שאם מכניסים מעט פרטי לבוש זה יוצא כמעט כמו מגוהץ. סביר למדי. החלקה קטנה של מגהץ מסדרת את הכל

אבל מה לעשות שאי אפשר הכל... בכל זאת נשארו פריטי לבוש שצריך לגהץ... מה עושים? בעיה... אין יותר קיצורי דרך וערימת הגיהוץ הולכת ומצטברת...

יום אחד קרה הבלתי יאומן. מישהו מבני הבית חיפש חולצה, מצא אותה בערימה והחליט לגהץ. התוצאה יצאה די טובה. ממש לא רע.

ואז הבליח במוחי רעיון זדוני. החלטתי שזהו. אני לא מגהצת יותר. עם הזמן פיתחתי אסטרטגיית התנהגות מונעת גיהוץ...

והנה כמה טיפים למי שרוצה להפסיק לגהץ:

כדי שזה יצליח את צריכה להחליט עם עצמך כמה החלטות:
1. שברגע זה את מפסיקה לגהץ. מרגע זה את לא נותנת שירותי גיהוץ. נגמר השירות הזה. מי שרוצה שיגהץ לעצמו

2. אם מישהו מבני הבית אומר לך שהוא לא יודע לגהץ, את בשום אופן לא ניגשת למגהץ להדגים... אחרת תמצאי את עצמך שם גומרת לגהץ את כל החולצה. את הסברים תתני 'על יבש' בחדר אחד. תני רק הסברים מילוליים. הם אינטליגנטים תהיי בטוחה שהם יתפסו את זה מהר...
3. עליך לדאוג שערימת הגיהוץ לא תגרום לך ליסורי מצפון בשום אופן
4. תלמדי את עצמך להתעלם מן הערימה הזו (הכי טוב אם היית יכולה לשים אותה באיזה חדר צדדי שבו את לא תראי אותה כל הזמן)
5. בשום אופן את לא נשברת, גם אם פונים אליך לגיהוץ חד פעמי... תתחמקי.

6. תני הרבה עידוד ליוזמים: כל מי שתופס יוזמה ומגהץ, תני לו המון מחמאות ותגידי לו כמה משובחת העבודה שעשה. לא לחשוש מהגזמות.

משתלם להחזיק מעמד...

עם הזמן תראו שיגדלו לכם בבית דורות של גהצנים מומחים

ואולי תזכו לשמוע גם משפט כמו שהוא אמר לי לפני שבוע: "אני מת על גיהוץ"

אז למה לקחת מהם את ההנאה?