רק כשהגעתי לרכבת גיליתי שיצאתי מהבית בלי כל הדברים שתכננתי לקחת

2 הספרים שאני קוראת לא היו בתיק (מתי בדיוק הספקתי להוציא אותם)

מחברת הרשימות שלי גם היא לא היתה שם.

גם את החומר שהכנתי לי לקרוא בדרך – שכחתי.

העיתון שתכננתי לקחת איתי בכלל לא הגיע

לפני שעה וחצי של נסיעה
"להתאפס, להתאפס" שמעתי את עצמי אומרת לי "אין מה לעשות כרגע. זה המצב"

"תחשבי יצירתי" אמר לי אותו קול

הרכבת של יום שישי זה בעיקר חיילים. ברכבת של יום שישי אין מזנון. אי אפשר להתארגן על עיתון ואי אפשר לבקש ממישהו 'חתיכת עיתון'.

כמה יצירתי אפשר לחשוב ביום שישי בבוקר ברכבת של השעה 7?

לא היו הרבה ברירות. בתור התחלה עד שיבוא לי איזה רעיון, הלכתי על סדר בתיק.

מזמן לא עשיתי סדר בתיק. סדר בתיק זה סוג של התעסקות בקודש הקודשים.

פתקאות עם מספרי טלפון, כפיות חד פעמיות, כסף קטן, עטים, שוברים של תשלומים בכרטיס אשראי, קבלות מהקניות, פתקאות של רשימות, טישו, מגבונים לחים, כרטיסי ביקור, מפתחות, כל מיני מחשבות על פתקאות שהלכו לי לאיבוד...

שיחת טלפון קטעה את הרגעים האלה. בשורה טובה על הבוקר.
אחר כך הייתי שמחה כל היום