בכל ימות השבוע אני משכימה לקום מאד
וכך גם בשבת.
בשבת – אני משכימה לקום בשבילי.
השעות המוקדמות האלה הן השעות שלי.
השעות שלי עם עצמי.  

קפה ראשון של בוקר (ולפעמים תה..).
קוראת, מבקרת בישרא, עוקבת אחר מה שהתחדש בשעות הלילה...
אלו שעות טובות לכתיבה. המחשבה יותר מזוככת וצלולה.
שמתי לב שציוץ הציפורים חזק בשעות האלה מתמיד.
גם ריח הפרחים בבוקר משכר יותר והניחוח חזק יותר.
הכל מסביב משדר נינוחות ורגיעה ...
הרגשה נהדרת להתחיל כך את הבוקר 

גם כשהסערות מסביב רבות והגלים רוגשים וגבוהים –
על השעות שלי אני שומרת מכל משמר.
אני מאד גאה בעצמי על היכולת שלי לעשות למען עצמי
להגיד לעצמי בקול רם מה חשוב לי ולא לוותר על זה.
בשבילי זה סוג של חמצן...
תוספת של אוויר נקי לריאות

ועל חמצן לא מוותרים, נכון?
נכון!