זה היה היום הכי לא מתאים בשנה להיפגש, מזג האוויר היה כל כך סוער וכמעט ולא יכולנו לבנות על שום דבר שקשור ל'בחוץ',  אבל מה לעשות שאת התאריך קבענו מזמן, וגם החלטנו מראש ששום דבר אבל שום דבר, לא ישנה הפגישה. אין ספק. מזג אוויר סוער מזמין חשיבה יצירתית..

נפגשנו על הדרך.

דבר ראשון עשינו טיול של חורף. בדיוק היתה הפוגה בין הגשמים. האוויר היה צלול ונקי לגמרי. נסענו לנו לאורך בקעת בית הכרם, מכרמיאל לצומת ראמי והעפלנו לכיוון הכפר הדרוזי בית ג'אן. בתוך הירוק הנקי הזה, היו שמים בגווני אפור שונים מאפור בהיר ועד אפור כהה. בצד רכס ההרים של הגליל העליון היו תלויים להם עננים לבנים כמו על חבל כביסה, כאילו מישהו תלה אותם שם ליבוש. הבתים הרחוצים בשיפולי ההרים עם הגגות האדומים והלבנים שיוו לכל המקום הזה מראה של חוצלארץ. עלינו למעלה לכיוון בית ג'אן. הנוף של הבקעה שנשקף בעליה הוא אחד היפים שאני מכירה. בצידי הדרכים הספקנו לראות את שאריות השלג הכבד שירד בבוקר.

הייתי לקראת סיום יום העבודה שלי ולקחתי אותה איתי לפגישה האחרונה.

אחר כך אכלנו חומוס בפקיעין, כזה כמו שהמקומיים יודע להכין.

אחרי הטיול והאוכל והפגישות, מה שהיה חסר לנו זו תחושת חמימות של בית. זה מה שהיינו הכי זקוקות לו בקור המקפיא של 4 מעלות בחוץ  מלווה בגשם שיורד כל הזמן. אחרי שהתאוששנו התחממנו שתינו קפה ועוד קפה, גמלה בליבנו ההחלטה שמזג האוויר לא ישבור אותנו. נסענו לטייל קצת באזור הבית ובסוף הלכנו להסתובב בחנויות....חנויות זה משהו שאנחנו יודעות לעשות טוב.. לא יאומן איך 2 בחורות שבהחלט אפשר לאמר עליהן שהן רציניות מסוגלות לבזבז 3 שעות בשתי חנויות...

מסע הקניות עשה אותנו נורא רעבות. עוד התלבטנו אם ללכת לבריכה, אבל  שיחת טלפון בלתי צפויה העבירה את התכניות האלה למחר... ישבנו עוד שעה ארוכה על ארוחת ערב ותה וקשקשנו לנו עד שכמעט נרדמנו...

מוקדם בבוקר, אחרי קפה של בוקר הלכנו לפילאטיס, לשחות בבריכה וסיימנו ברביצה ארוכה בג'אקוזי.

נפרדנו בצהרים.

היה לנו כל כך נעים ביחד. מה היה שם שעשה את זה טוב כזה?

זה לא פשוט שפתאום נכנסת לך הביתה מישהי מבחוץ. הפעם זה לא קפה ועוגה הפעם זה ארוך. יש הרבה לוגיסטיקה: ארוחות ולינה ותיאומים במקלחת, האם תהיה כימיה בינה לבין הכלבה?

נכון שאנחנו חברות כמה שנים. יש בינינו אינטימיות, אנחנו מדברות על כל הנושאים בפתיחות, אבל בדרך כלל יחסנו מתנהלים בחוץ. בעבודה, בבתי קפה, בארוחות, במפגשים של זמן קצוב.. הפעם זה אצלי בבית, זה חושף אותי יותר.

בני הבית ידעו זה מכבר שתבוא אליו אורחת. מכיוון שהיא לא אורחת של המשפחה היה ברור שכל האירוח עלי. תכניות יום ששי הקבועות הועברו לזמן אחר. פיניתי את עצמי לגמרי בשביל להיות איתה. זה אומר שכל תשומת הלב שלי היתה נתונה לה ופחות לאחרים. חשבתי על זה מראש שבשעות האלה אני אצטרך לתמרן בין הרצון שלי להנעים לה את שהותה לבין זה שבני הבית רגילים שבסופי שבוע אני זמינה עבורם כמה שצריך...

וזה עבר טוב..  היו רגעים שהרגשתי שיש תחרות על תשומת הלב שלי, אבל כולם עמדו בזה יפה...  

לארח ככה זה כיף.

...וכבר ראיתי עצמי נכנסת למיטה עם עיתוני השבת ושוקעת בשינה עמוקה.. כשבדיוק צלצל הטלפון.

האורחים של השבת הודיעו שהחליטו להקדים את בואם.. אבל זה כבר לסיפור אחר