הכספומט שאצלו עצרתי היה במצב רוח טוב. אחרי שהוא אמר לי "ערב טוב" עם ציור של פרח בצד, הוא ניגש ישר לעניינים: "על פעולה זו תחויבי בעמלה". ברגע הראשון התחשק לי להסתובב וללכת משם, אבל מיד עשיתי בראש את החשבון: הנסיעה עד לכספומט הבא, ואיפה אני אמצא חניה. וחוץ מזה שאני צריכה את הכסף כעת, אני באמצע הבישול רק קפצתי לקנות ביצים, אם אסע למקום אחר זה אומר להתעכב עוד קצת.

אמרתי לו "בסדר", רק שיתן כבר את הכסף.

טררר... טררר... שמעתי אותו סופר את הכסף. כל כך הרבה רעש בשביל 1000 שקלים?

הסתבר שבאמת היה לו מצב רוח מהסרטים. הכסף הגיע בשטרות של 20 ואחריו ברכה "חג שמח".

50 שטרות. 50!!!

רגע ארוך הייתי בהלם. לא ידעתי מה אני עושה בדיוק. לספור? אני תמיד סופרת. ככה כשהארנק שלי ביד אחת והבוחטה של השטרות ביד השניה התחלתי לספור. כשהגעתי ל-300 ביד עם הארנק כבר לא היה מספיק מקום לכל כך הרבה שטרות. בעיה. צריך למצוא מקום אחר לארנק. מכשיר הכספומט נראה לי המקום הכי טבעי, בסוף הכרעתי לטובת בית השחי שלי. שם אני יכולה להיות בטוחה שהארנק נמצא במקום מבטחים והעיקר ששתי הידיים שלי יהיו פנויות ויכולתי להתפנות כמו שצריך לספירה. התחלתי שוב מהתחלה לספור בשיטת החמישיות. כל 5 שטרות הם 100 שקלים. מהר מאד כל הצבע הירוק של ה'עשרים' התבלבל לי בעיניים אחרי שהיו לי המון שטרות ביד ימין ועוד ערימה לא פחות מכובדת ביד שמאל.

צריך למצוא שיטה אחרת. התחלתי לספור מהתחלה.

"את גומרת כבר?" שאל אותי זה שעמד מאחורי

מבט חטוף גילה לי שרשימת הממתינים להפתעות של הכספומט ארוכה.

לקחתי את הבוחטה ככה כמו שהיא לא ספורה וליתר בטחון עד שאני אמצא זמן לספור אותה, הכנסתי אותה לארנק. הארנק לא נסגר.

באתי הביתה ושמעתי שליברמן סידר לבת שלו מתנת שחרור מהצבא, שבעה מיליון שקל. מיד שברתי את הראש, איך סופרים שבעה מיליון שקל בלי להתבלבל?