קרה לכם פעם שישבתם ודיברתם עם מישהו שיחה בענייני עבודה או בענייני חולין ופתאום באמצע השיחה אתם שמים לב שהוא נעלב?

זה בדרך כלל מתחיל טוב, כמו כל שיחה נינוחה בין שניים. הכל רגיל. שום דבר שיכין אותך למה שיקרה בדקות הבאות ואז אמרת איזה משפט שבא לך בטבעיות גמורה והכל הופך להיות מתוח.

את בכלל לא מבינה מאיפה זה בא לך. לפני רגע היתה שיחה טובה ופתאום יש משהו אחר באוויר. איזו היעלבות. האווירה החמימה נעלמה לה, כאילו שעת החסד שהיתה –נגמרה. את לא מבינה את זה בכלל. לא קבלת הודעה שזה עומד לקרות... לא התכוננת לזה.

את מתחילה לחשוב "רגע, מה אמרתי". מעכשיו כל מה שתגידי יכול להיחשב טוב או רע.

את מרגישה צורך להסביר שהובנת לא נכון, שלא התכוונת לפגוע, אבל כל מה שתגידי בדקות הבאות רק יעשה בלגאן יותר גדול... את נעשית קצת חסרת בטחון. השיחה מתחילה להתמלא בחורים של שתיקות..

רק אחר כך. הרבה אחר כך. אחרי שהשיחה נגמרה ואפשר לחשוב על זה שוב ושוב.

רק אחר כך תגיע ההבנה שזה בכלל לא בגללך.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^