בין כל הידיעות של סוף השבוע שעבר על ועדת וינוגרד וההפגנה הגדולה בכיכר וכל הסערה הציבורית שבעקבותיה והריב בין ציפי לבני לאולמרט, התגנבה לה ידעה טראגית על תינוקת בת שנתיים שהלכתה לאיבוד בבניאס. כל הסוף שבוע עקבתי אחרי הסיפור הזה בדאגה ובחששות. עמוק בלב קיוויתי שיהיה לסיפור הזה סוף טוב אבל זה מסוג הסיפורים שכמעט אף פעם אין להם סוף טוב.

הסיפור הזה החזיר אותי בבת אחת לאירוע דומה שהיה לי.
המתבגר היה ילד בן 4 כשלקחנו אותו לטיול במינכן. הטיול כלל גם סיור בכמה מבתי הכלבו הגדולים שהעיר מינכן משופעת בהם. גרנו אצל חברים והיינו בדרך לתפוס את הרכבת התחתית שהיתה ממוקמת בקומת המרתף של חנות הכלבו. הילדון רץ קדימה שמח וטוב לב ותוך שניות הוא נעלם לנו מהעיניים. לא דאגנו. היה לנו נוהג לקבוע איתו נקודות מפגש וזה תמיד עבד. הוא תמיד חיכה.

כשהגענו לנקודת המפגש הילד לא היה שם. לא חשבנו שקרה משהו מיוחד. בהתחלה חשבנו שזה משהו שובבי כזה ותכף הוא יצוץ לנו מאחת הפינות. אבל אחרי כמה דקות כשהוא עוד לא הגיע התחלנו קצת לדאוג ולהסתכל מסביב אולי הוא מבלה באגף של הצעצועים. התחלנו לחפש במעברים וגם חזרנו על עקבותינו למקומות שהיינו בהם קודם אולי גם הוא חזר לשם.

שום דבר לא הצליח לנו. הוא לא היה שם והוא לא היה בשום מקום אחר. נעלם.

איפה מחפשים ילד בכלבו כשאת בקושי דוברת את שפת המקום? מה שהגדיל את הדאגה שלנו היתה העובדה שפתח החנות היה גם פתח היציאה לתחנת הרכבת והילד היה חובב רכבות ידוע. חששתי שמא הוא הגיע לתחנה ובדיוק עברה רכבת תחתית והוא עלה עליה.

ככל שנקפו הדקות רמת הלחץ שלי עלתה. איך מחפשים ילד בקומה של כלבו ענק? למי פונים?

התחלנו לחפש משהו שנראה כמו 'מודיעין' או כל דבר שנראה כמו מישהו שאפשר שיכול לעזור. אנשי הכלבו היו מאד נחמדים ומאד רצו לעזור ומיד התחילו בטלפונים לכל מיני מקומות לברר אם נמצא איזה ילד שהלך לאיבוד.

חשבתי על הילד. איך הוא יגיב כשיגלה שאיבד אותנו. הוא ידע לדבר רק אנגלית. איך הוא יסתדר? ידעתי שהוא יכנס ללחץ.

ברגעים הארוכים האלה כל התסריטים האפשריים עברו לי בראש.

אחרי הרבה מאד דקות ארוכות מאחד המעברים הוא הגיע מלווה בעובדת מקומית. ברגע שהוא ראה אותי, הוא פרץ בבכי וחיבק אותי חזק שבקושי יכולתי לנשום.

גם עכשיו, כשאני כותבת את זה, הבטן שלי מתכווצת ואני ממש יכולה להרגיש את החרדה שאחזה בי כמו אז.