הן רבו.

ילדים כשהם עוזבים את הבית לפעמים תופסים איזו תחושה שהם יודעים הכל הכי טוב והם גם יכולים לחנך את ההורים, בבחינת דברים שרואים משם ההורים בטח לא יכולים לראות...

זה המקרה הרגיל של אמא ובת שהיו להם יחסים טובים מאד כשהן גרו ביחד. עד שיום אחד הבת עזבה את הבית ועברה כמו כל הילדים ללמוד ולחיות בעיר הגדולה.

כל שיחת טלפון בינה לבין האמא שלה היתה מסתיימת בהטפת מוסר: שככה לא מחנכים את הילדים (אלה שעוד נותרו בבית) וככה לא מתנהלים כספית. ככה זה התנהל תקופה ארוכה כשהיא מרגישה שהילדה בשלט רחוק מנהלת לה את העניינים בבית. כשאחותה הקטנה היתה צריכה משהו, היא היתה מצלצלת לאחות הגדולה, מקטרת לה על האמא ומבקשת ממנה לעזור לה לסדר את העניינים.. השיחות ביניהן הפכו להיות ממש לא נעימות.

בהתחלה היא מאד השתדלה שלא לעשות מזה סיפור. אחרי הכל זו הבת שלה. היא בטח תפסיק עם זה מתישהו. אבל הילדה תפסה בטחון וכל פעם הרשתה לעצמה עוד קצת ועוד קצת.  ופעמים היה נדמה כאילו התחלפו ביניהם התפקידים. הילדה הפכה להיות אמא והאמא הפכה להיות ילדה... זו שנוזפים בה כל הזמן.

יום אחד, הגישה הפטרונית הזו נמאסה על אמא שלה והיא פשוט אמרה לה שתפסיק להתערב בעניינים לא לה.

היא נעלבה. נעלבה עד עומק נשמתה.

מהרגע הזה ואילך היא הפסיקה להתקשר הביתה והפסיקה לדבר עם אמא שלה.

בהתחלה זה היה בסדר. לפחות היה שקט אבל השקט הזה נמשך זמן רב מדי ואף אחד לא עושה שום דבר בשביל לשנות את המצב.

גם האמא נעלבה. זו הבת הבכורה שלה. תמיד היה ביניהן קשר טוב ומיוחד. איך יכול להיות שסכסוך קטן כזה הדרדר למלחמת עולמות? עם הזמן הסכסוך הקטן הזה נהיה יותר רציני. הילדה הפסיקה לבוא לבקר בבית. הפסיקה לבוא לאירועים משפחתיים שהאמא נמצאת בהם. וכשהיא באה, היא התעלמה מהאמא לחלוטין.

עכשיו כל התקשורת התחילה להתנהל דרך האבא.

הבעל כל הזמן טרח להטיף לזוגתו שזה לא בסדר שהיא לא עושה שום דבר כדי לחדש את הקשר עם הילדה. זוגתו ציפתה ממנו שהוא יעזור לתווך בין שתיהן לסיים את הסכסוך המביך הזה.

אבל הוא רק חזר ואמר שזה לא בסדר. יכול להיות שהוא פתאום תפס שהוא בעצם מרוויח מהמצב?

לסיפור הזה אין סוף טוב. לפחות לא כרגע.