"מה דעתך שנעבור לאכול אוכל אורגני??" ניסרה שאלה בחלל החדר וחתכה את השקט הזה שבו היינו נתונים איש איש לעיסוקיו

תחשבו על זה. שאלה כל כך פשוטה מסוג השאלות שהתשובות עליהן ידועות מראש, שהרי ברור שאני, חובבת איכות הסביבה שכמותי, שהזיהום הסביבתי עושה לי רע, שהירוק והמרחבים אהובים עלי... ברור שאצלי התשובה לשאלה הזו ידועה עוד בטרם נשאלה השאלה, ובטח לא הייתי רוצה להיחשד כמי שמסרבת לשתף פעולה עם רעיון כל כך איכותי.

ברור, לא?

"אין לי התנגדות" אמרתי מבלי לחשוב פעמיים.

"מצויין" הוא אמר לי "נתחיל השבוע, בסדר?"

"בסדר" אמרתי

וככה התחלנו. מבלי לדעת בעצם לאן אנחנו הולכים..

כל יום חמישי בשעה 5 על השעון מופיע אצלנו בפתח הבית איש עם ארגז מפלסטיק בצבע אדום כהה. הארגז הזה הוא כמו ארץ לא נודעת. עד שלא פתחנו לא נדע מה הוא צופן בתוכו. וכל שבוע זה סיפור אחר... סיפור של ירקות ופירות.

פתאום התחילו להופיע אצלי בבית סוגי ירקות שבדרך כלל עיני רק שוזפת אותם במדפי הסופר. זוקיני למשל. בסדר. שבוע אחד אפשר לסבול. אבל למה הוא צריך לבוא כל שבוע? כמה פעמים אפשר לאכול פשטידת קישואים?

ובצל ירוק. בסדר. הסתדרנו עם חבילה אחת. בקושי מצאנו לה פתרון ותכף הגיעה עוד אחת.

וכרוב אדום. מה עושים עם כל כך הרבה כרוב אדום?

ואף פעם אין איזון בין כמות המלפפונים לעגבניות. או שיש יותר דמי עגבניות ופחות מדי מלפפונים או שזה הפוך. מה שלא יהיה הסלט יוצא עקום... במחשבה שנייה חשבתי אולי לרמות ולהוסיף מה'לא אורגני' בשביל האיזון, אבל ...

ומכיוון שכל שבוע הוא מגיע אז צריך למהר ולסיים את כל מה שהוא הביא בשבוע הקודם שלא יהיה בלגאן במקרר...

ומבלי להרגיש אני מוצאת את עצמי כל השבוע עסוקה בלארגן מבצעים של 'איך לגמור את הכל'. ואם אי אפשר לאכול טרי, אז אני מבשלת ואופה מאכלים ופשטידות ושאר מיני ירקות. ולהפתעתי גיליתי שאני מבלה שעות בחיפוש אחר מתכונים ובבישולי מטבח...

ואי אפשר להסתפק רק בלבשל כי אח"כ גם צריך לאכול הכל

וכמה זמן לדעתכם אפשר לאכול פשטידת קישואים בכרוב אדום עד שאי אפשר להסתכל על זה מרוב שזה נמאס, אה?

ואני, שמאז ומעולם חיפשתי איך לעשות ככה שהאוכל יעשה מעצמו, שהכל יהיה מהיר ובלי לטרוח יותר מדי.. פתאום גיליתי שכמות שעות המטבח שלי עלתה פלאים. מבשלת, אופה, מבשלת, אופה..

בסוף השבוע הזה גיליתי שאני רוצה לצרוח מרוב תסכול...

והכל מהאורגני..